פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סח ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סח ז

סעיף ז[עריכה]

כשאמרו שטענתו על הבתולים טענה, אם הוא כהן הרי היא אסורה עליו, ואם היא אשת ישראל מותרת לו, אא"כ קבל בה אביה קדושין פחות מג' שנים ויום אחד (כתובות ט,א). הגה: וי"א הא דנאסרה באשת ישראל, דוקא כשאינה מתרצת עצמה, אבל אמרה: נאנסתי, נאמנת^א (טור). וי"א עוד דדוקא שהיא גדולה לפנינו, אבל אם היא עדיין קטנה, אינה נאסרת^ב (ב"י בשם רש"י וכ"נ מדברי הר"ן). וע"ל סימן קע"ח סעיף ג'.

ספק ספיקא: כאשר יש ספק אחד היא אסורה וכאשר יש ספק ספיקא היא מותרת. ספק מוכת עץ אינו נחשב ספק או משום שאינו שכיח או משום שאין לאשה גנאי לטעון זאת ולכן כשלא טענה מוכח שלא אירע כך. ובאשת ישראל שנתקדשה לפני גיל שלוש אין לומר שיש ס"ס – שמא נאנסה וגם אם ברצון שמא נבעלה לפני גיל שתים עשרה שאז קי"ל שאינה נפסלת, משום שהטעם הוא שנחשבת כאנוסה וא"כ שני הספקות נחשבים כספק אחד אם היה כאן אונס או לא ("שם אונס חד הוא"). העירו הח"מ והב"ש שבזה"ז שמקדשים תחת החופה ואינה מתייחדת עם אחר עד בעילת המצווה, אין חשש שנבעלה לאחר האירוסין ומותרת אף לכהן.

ספק ספיקא להוציא ממון: לגבי הכתובה הספקות שונים, שכן גם אם נאנסה לפני האירוסין אין לה כתובה שהרי נמצאת בעולה וזהו מקח טעות, ומ"מ במקרה שיש ספק ספיקא לדעת התוס'^[1] מוציאה כתובתה וכן פסקו הח"מ, הב"ש^[2], המהריב"ל והרש"ך, ואילו הט"ז והשבו"י חולקים, והפנים מאירות כתב שמכיוון שנחלקו בכך א"א להוציא מספק^[3].

א. כשמתרצת עצמה: ר' יונה,רא"ש,רמב"ן,רשב"א,רמ"א: נאמנת לפי שברי ושמא ברי עדיף באיסורים. בשונה מלענין ממון כאן נאמנת גם ללא צירוף של מיגו או חזקה. הרא"ש הוכיח זאת מהמשנה בכתובות יג,א "היתה מעוברת, ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? מאיש פלוני וכהן הוא" שקי"ל כרבן גמליאל שנאמנת.

רמב"ם: אינה נאמנת. השו"ע לא חילק, ונראה שפסק כרמב"ם.

אשה שבעלה במד"ה ונמצאת הרה:

נו"ב,ר"ם אלשקר,פנים מאירות: נאמנת לומר נאנסתי, כשם שבפתח פתוח נאמנת בברי ושמא לדעת ר' יונה והרא"ש. לדעת ר"ם אלשקר אם הבועל לפנינו ומכחיש נחשב כברי וברי ולדעת הנו"ב הואיל והבעל עצמו שמא לא מועילה טענת הברי של הבועל ולכן גם בכך נאמנת.

כנס"י: אינה נאמנת. יש לחלק שכאן אינה נאמנת לפי שאונס קלא אית ליה, ועוד שכאן מתביישת לומר שזינתה משא"כ בפ"פ שיכולה לומר שבקטנותה נתפתתה שאין בושה וגם אין קול, ועוד שכאן הוחזקה כאסורה בכך שהרתה ואינה נאמנת משא"כ בפ"פ שרק ע"י בעלה הוחזקה כאסורה.

ב. עדיין קטנה: רש"י,ראב"ד,רמ"א: אינה נאסרת. הר"ן ביאר שמקורם מהנאמר ביבמות לג,ב שפיתוי קטנה אונס הוא.

רמב"ם: נאסרת.

שו"ע קעח,ג: יש מי שאומר שנאסרת ויש מי שאומר שאינה נאסרת. וראה פת"ש כאן סק"ח שהשו"ע לא הכריע.

ב"ש קעח: רוב הפוסקים סוברים כראב"ד.

האם כופים להוציא? מהריב"ל: כן, כיוון שנאמר בגמ' שפתח פתוח דומה לשני עדים.

ר"י הלוי: לא. דוקא לענין חומרת האיסור לצאת ידי שמיים נחשב כשני עדים אך אין כופים. הפת"ש ציין לסי' קטו,ז ושם הביא מחלוקת גדולה אם כופים באומר שראה שזינתה. לדעת הרמב"ם לא כופים (לפי"ז כ"ש אצלנו), וכן סוברים הבית מאיר ורעק"א, ואילו לדעת הריטב"א כופים, וכן סוברים הרא"ם והצ"צ. עיין שם בטעמי המחלוקת.

האם נאסרת לכהנים? נו"ב,תשובה מאהבה: מותרת לכהנים כיוון שהבעל נאמן רק לאוסרה על עצמו מדין שוויה אנפשיה.

פנ"י: בתחילה כתב שמותרת ובקונטרס אחרון חזר ונסתפק.

ליבם: תשובה מאהבה – הסתפק אם נאסרת כשם שסוטה אסורה ליבם, או שכאן שהאיסור רק מדין שוויה אנפשיה אינו יכול לאוסרה ליבם כשם שאינו אוסרה לכהן.

נאמנות בזה"ז לאחר חדר"ג:

רמ"א קעח,ט: הביא מחלוקת אם לאחר חדר"ג עדיין נאמן לומר שמאמין לעד שזינתה, או שחוששים שמא נתן עיניו באחרת.

ישועו"י בשם רבנים אחרונים: וכן כשאומר שראה שזינתה.

נו"ב,פת"ש: לדעת הרמ"א בראה שזינתה אסורה.

ישועו"י: קשה למה כאן לגבי פתח פתוח הרמ"א לא כתב שבזה"ז אינו נאמן. תי' א – אינו נאמן רק כשלדבריו מפסדת כתובתה משא"כ בפתח פתוח שיש לה כי אולי נאנסה תחתיו. הפת"ש דחה ששם מדובר בלא קינא לה ובא ע"א שחייב כתובה וכן באומר שראה שאשתו זינתה חייב כתובה^[4]. תי' ב – אכן אינו נאמן והרמ"א סמך עצמו על דבריו בסי' קעח.

פת"ש: לדעת הרמ"א גם בפתח פתוח נאמן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]