פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עו ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר עו ה

סעיף ה[עריכה]

יש לאשה לעכב על בעלה שלא יצא לסחורה אלא למקום קרוב, שלא ימנע מעונתה; ולא יצא אלא ברשותה. (ואפילו אם נותנת לו רשות, אין לו להתאחר, אלא חדש בחוץ וחדש בביתו)^א (טור והרא"ש). וכן יש לה למונעו לצאת ממלאכה שעונתה קרובה למלאכה שעונתה רחוקה, כגון חמר שבקש להעשות גמל, או גמל להעשות מלח^ב (כתובות סב,ב); ות"ח יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהם ב' וג' שנים^ג (כראב"א סב,ב); וכן טייל שנעשה ת"ח, אין אשתו יכולה לעכב^ד (רמב"ם). (ואם נותנת לו רשות, ת"ח יכול לילך בכל מה שתתן לו רשות^ה) (טור בשם הראב"ד).

א. כשנותנת רשות: כתובות סב,ב: ברשות כמה? כמה דבעי. אורחא דמילתא כמה? אמר רב: חדש כאן וחדש בבית... ור' יוחנן אמר: חדש כאן ושנים בביתו.

רמ"ה: חודש בחוץ וחודשיים בבית.

רא"ש,רמ"א: חודש בחוץ וחודש בבית. הרא"ש מנמק שאורחא דמילתא לא יבקש רשות ליותר מכך משום שאע"פ שנותנת לו רשות ע"י פיוסו או ע"י שמתביישת ממנו, ליבה מצטער. מבואר בגמ' שמעיקר הדין מחילתה מועילה לכל זמן, וכן נפסק בסע' ו, אלא שאורחא דמילתא לא להתאחר יותר מהאמור כאן, ולשון הטור "אינו ראוי".

כשמרשה מעצמה ללא פיוס: תוס' – מותר. בכך מתרץ את מעשי התנאים כמו ר"ע שהלכו לזמן רב יותר, וכתב הב"ש שסברא זו נכונה גם לגבי פועלים ולא רק לת"ח, כי כאשר מרשה מעצמה אין לחוש שהיא מצטערת בליבה.

ב. שינוי מלאכה: ח"מ,ב"ש – אם לא היתה לו אומנות מיוחדת בשעת הנישואין רשאי אח"כ לשנות ממלאכה למלאכה. אא"כ היה טייל ולא חיפש כלל לעשות מלאכה.

ג. ת"ח שלא ברשות: משנה: התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות שלושים יום... דברי ר' אליעזר.

גמרא: אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו דברי ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות. אמר רבא: סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו.

רי"ף,ראב"ד: פסקו כר' אליעזר.

רמב"ם,רמ"ה,שו"ע: פסקו כרב אדא בר אהבה. מסיפורי הגמ' על הת"ח שיצאו לכמה שנים משמע שסברו כראב"א.

רש"ל,ב"ש: דוקא שתיים-שלוש שנים ולא יותר (ואורחא דמילתא עדיף שתיים). וכן משמע מהרמ"א כאן שהביא דברי הראב"ד שברשות יכול אף יותר^[1].

ב"ח: הסתפק אם נקטו שנים אלו בדוקא או שאף יותר.

ד. טייל שנעשה ת"ח: רא"ש,טור: נימקו שרשאי כי מכיוון שהוא אצלה תמיד וגם חוזר ללמוד תורה אינה מקפדת.

רמב"ם: לא הזכיר טעם זה.

ב"י: גם לדעת הרא"ש רשאי ללמוד אפילו חוץ לעיר, ונימק כן רק כדי לומר שאפילו ר' אליעזר יודה לכך, אך לפי פסיקתנו כראב"א אין זקוקים לטעם זה ויכול ללמוד אפילו חוץ לעיר.

ב"ח,פרישה,ב"ש: אע"פ שת"ח משעת הנישואין יכול ללמוד אפילו חוץ לעיר, טייל שנעשה ת"ח לאחר הנישואין אינו רשאי, ואז הוא כפוף לנימוק הרא"ש שאין לו רשות ללכת ממנה.

כשהאשה צווחת: חת"ס – לכאורה תלוי במחלוקת הנ"ל, שלדעת הב"ח והב"ש לפי הרא"ש יכולה לעכב כיוון שמקפדת ואילו לפי הרמב"ם וכן לפי הב"י ברא"ש אינה יכולה לעכב. ומכריע שאינה מעכבת לפי שכן סתם השו"ע, ועוד שבכך אולי גם החולקים יודו, כי אפשר לומר שאנן סהדי שבשעת הנישואין אינה מקפדת בכך וא"כ לא נשתעבד, ושוב לא מועילה צויחתה כעת.

ה. ת"ח שקיבל רשות: ראב"ד,רמ"א: יכול ללכת כמה שתרשה לו, ואינו צריך לחשוש לאורחא דמילתא.

ח"מ: הראב"ד כתב "ת"ח שתורתן אומנותן", אך כגון אנו צריכים לחוש לאורחא דמילתא.

ב"ש: מהרמ"א שהביא דין זה משמע שסובר שנוהג גם בנו, וטעמו שהראב"ד כתב כן אליבא דר' אליעזר, אך להלכה שת"ח יוצאים אפילו שלא ברשות לשלוש שנים, אף שאין תורתם אומנותם, ברשות יכולים כמה שתרשה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]