פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עז ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
איש ואשתו שבאו לב"ד, הוא אומר: זו מורדת מתשמיש, והיא אומרת: לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עמו; וכן אם טענה היא ואמרה שהוא מורד מתשמיש, והוא אומר: לא כי אלא כדרך כל הארץ אני עמה, מחרימין תחלה על מי שהוא מורדא ולא יודה בב"ד, ואח"כ, אם לא הודו, אומרים להם: התייחדו בפני עדים. נתייחדו ועדיין הם טוענים, מבקשים מן הנטען ועושין פשרה כפי כח הדיין (רמב"ם ע"פ ירושלמי).
א. מחרימים: קשה מסימן קנד ששם נפסק שהיא נאמנת לטעון שאין לו גבורת אנשים משום שאינה מעיזה פניה בטענה שבעלה יודע שהיא משקרת. הרש"ך תירץ שדוקא בטענת גבורת אנשים אינה מעיזה, וכן תירצו המהרלב"ח והגבו"א (פת"ש קנד,ז) ונימקו שבטענה שאינו יכול מצריכה אותו לתת גט ולכן דרושה העזה, משא"כ בטוענת שנמנע שיכול לקבל על עצמו מכאן ולהבא לשמש, וכתבו שאמנם מפשט הרמ"א קנד,ז משמע שאף בטוענת שיכול ונמנע נאמנת, אך צריך לבאר שמדובר בטוענת שאינו יכול או אינו בקי בדרך ארץ, ומ"מ כך העיקר להלכה. הפרישה תירץ שנאמנת רק להצריכו להוציאה אך לא לענין ממון, והב"ש הקשה מהמ"מ שכתב שנאמנת אף בממון. הדגמ"ר יישבו שדוקא שם נאמנת בממון משום שמדובר בלהחזיק מה שבידה, אולם כאן שמדובר בלהוציא ממון אינה נאמנת, כדברי הפרישה. הגר"א על הרמ"א בסי' קנד,ז העיר שהוא דלא כירושלמי, ומשמע שלדבריו אכן יש סתירה בין הסעיפים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.