פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עח ג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר עח ג

סעיף ג[עריכה]

היו דמיה יותר על כדי כתובתה, ואמר: הריני מגרשה וזו כתובתה ותלך ותפדה את עצמה, אין שומעין לו, אלא כופין אותו ופודה אותה אפילו היו דמיה עד י' בכתובתה, ואפילו אין לו אלא כדי פדיונה. בד"א, בפעם ראשונה (כת"ק כתובות נב,א); אבל אם פדאה ונשבית פעם שנייה, ורצה לגרשה, מגרשה ונותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה (רמב"ם); (אבל בלאו הכי אינו חייב לפדותה בפעם שניה) (ב"י).

כתובות נב,א: תנו רבנן: נשבית, והיו מבקשין ממנו עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה, מכאן ואילך, רצה פודה, רצה אינו פודה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם, מפני תקון העולם. הא בכדי דמיהן פודין, אע"ג דפרקונה יותר על כתובתה; ורמינהי: נשבית, והיו מבקשין ממנו עד עשרה בכתובתה פעם ראשונה פודה, מכאן ואילך, רצה פודה, רצה אינו פודה; ר"ש בן גמליאל אומר: אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה, אם לאו אינו פודה. רבן שמעון בן גמליאל תרי קולי אית ליה.

גובה התשלום:

רי"ף,רמב"ם,שו"ע: במחלוקת הראשונה הלכה כרשב"ג ובשניה הלכה כת"ק, ולכן אינו חייב לפדות ביותר מדמיה אך חייב גם ביותר מכתובתה. בראשונה הלכה כרשב"ג משום שבמשנה בגיטין מה,א נאמר שאין פודין את השווים בית מכדי דמיהם מפני תיקון העולם, ומשמע שאף אשתו. הרמ"ה מחלק שאשתו כגופו שרשאי בכל מחיר.

רמ"ה,רא"ש,רמ"א: בשתי המחלוקות הלכה כת"ק, ולכן חייב לפדותה גם ביותר מכתובתה וגם ביותר מדמיה. הב"ש ציין שהש"ג פסק בשתי המחלוקות כרשב"ג ולפיו אינו חייב לפדותה לא ביותר מדמיה ואף לא ביותר מכתובתה.

פעמים נוספות: רש"י,רא"ש,ב"ש: אינו חייב כלל.

יש מפרשים: אינו חייב ביותר מכתובתה, אך בפחות מכך חייב. הו"ד ברא"ש.

רמב"ם,שו"ע: אם רצה לגרשה, מגרשה ונותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה.

ב"י,רמ"א: פירשו הרמב"ם כרש"י, שאינו חייב לפדותה, ואם רצה לגרשה יתן לה כתובה, אך יכול גם לא לגרשה ולא לפדותה.

פרישה,ב"ח,ח"מ,ב"ש: הרמב"ם הוא שיטה שלישית, שיכול או לפדותה (עד כדי כתובתה) או לגרשה ולתת לה כתובה. מ"מ הב"ש מקבל להלכה את פסק הרמ"א משום שפוסק כרא"ש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.