פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עח ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
המדיר את אשתו נדר שהוא חייב בגללו לגרשה וליתן כתובתה, ונשבית אחר שהדירה, אינו חייב לפדותה, שמשעה שהדירה נתחייב לגרשה וליתן לה כתובתה (רמב"ם כר' יהושע כתובות נב,א).
הרמב"ם פסק דין זה ואילו הרי"ף והרא"ש השמיטוהו. הר"ן יישבם שלא פסקו זאת משום שקי"ל הוא נתן אצבע בין שיניה, ובתחילת הסוגיא הגמ' תלתה דין זה במחלוקת זו, אך הב"י דחה שלמסקנה נידחתה תלייה זו, אלא ודאי גם הרי"ף והרא"ש פסקו דין זה אלא שלא הביאוהו משום שנכלל בדברי רבא שנפסקו בסע' הבא, שכל שדבר אחר מלבד השבי גורם לה להיאסר לבעלה אינו חייב לפדותה.
נשבית ואח"כ נדר: כתובות נב,א: חייב לפדותה, שאם לא כן יבוא להערים.
נשבית ואח"כ נדרה וקיים: ב"ח,ח"מ,ב"ש: חייב לפדותה[1].
ש"ג: אינו חייב.
באשת כהן: באר היטב: אינו חייב לפדותה. באשת ישראל כאשר קיים לה גרם לאוסרה עליו ולכן חייב לפדותה, אך באשת כהן שכבר היתה אסורה עליו מחמת השביה אין סיבה שתזקיקו להפר.
ישועות יעקב: חייב.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ אמנם הגמרא אומרת שכשהיא נדרה והוא קיים לא שייך הטעם שיבוא להערים, אך מבאר הב"ח שהגמ' כתבה כן דוקא לשיטת הסוברים שהיא נתנה אצבע בין שיניה, אך להלכה שהוא נתן גם חוששים שבא להערים.