פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ע ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ע ג

סעיף ג[עריכה]

כמה מזונות פוסקים לאשה, לחם שתי סעודות בכל יום, ופרפרות לאכול בה הפת, ושמן לאכילה ולהדלקת הנר, ומעט יין לשתות, אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין, (ואם היתה מניקה נותנין לה יין) (טור); ובשבת שלשה סעודות ובשר או דגים; ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה; (ונותנין לה עץ לבשל מאכלה) (הר"ן פ' אע"פ). בד"א, בעני שבישראל אבל אם היה עשיר, הכל לפי עשרו. (צמצמה והותירו מאלו המזונות, הוא של בעל^א) (טור). ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפילו לחם^ב שהיא צריכה, כופין אותו להוציא (רמב"ם ממשנה שם). הגה: ותהא כתובתה עליו חוב עד שימצא ויתן (טור בשם הרמב"ם). וי"א שאין כופין אותו להוציא, מאחר שאין לו^ג (רי"ו בשם ר"ת). מי שאין לו מזונות אלא חד יומא, חייב לזון מיניה את אשתו או למיכל בהדה (טור בשם הרמ"ה). וי"א עוד דחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון אשתו^ד (טור בשם ר' אליה ומוהר"ם בשם רבי' שבצרפת). היה לו קרקעות, הרשות ביד האשה ליקח מזונותיה מפירות הקרקעות או מגוף הקרקעות^ה, או צריך למוכרן (רשב"א סימן תת"ץ).

עני: ב"ש – סעיף זה עוסק בעני, ולפיכך אינו חייב כמנהג בית אביה, ואם מתגלגלת עימו אף בשיעורים המובאים כאן אינו חייב אלא די שנותן לה לחם כמותו. ← נמצא שיש ארבע דרגות: א. יש לו ואינה עימו – כבית אביה. ב. יש לו והיא עימו – כבני משפחתה שכמותו. ג. אין לו ואינה עימו – השיעורים המובאים כאן^[1]. ד. אין לו והיא עימו – לחם. אמנם הרמב"ם סידר הלכה זו לפני שעסק בשליש ומשמע לכאורה שעוסק כשהיא עימו, אולם מכך שכתב "מעט יין" דייקו הח"מ והב"ש שגם הוא עוסק באינה עימו, וכדברי הגמ' שאם רגילה בפני בעלה בשתי כוסות נותנים לה שלא בפניו כוס אחת וכד'. הערה: בכל המקרים שכתבנו, אם היא אוכלת עימו והוא אוכל יותר מהשיעורים הללו, עליו לתת לה כפי שהוא אוכל.

א. צימצמה: כתובות סה,ב: מותר מזונות לבעל. וכן פסק הרמ"א.

רש"י: כגון שאינה רעבתנית (תשובה מאהבה – שמטבעה אינה אוכלת הרבה).

דגמ"ר: וכן כשקנתה בזול, אך אם קימצה מעיסתה ואכלה פחות מכדי שובעה המותר שלה. בית יעקב,בית מאיר סי' פ – כשהמותר שלה אין לבעל אפילו פירות, כמוכח מנזיר כד,ב. לדעת הבית יעקב המותר שלה רק כשצימצמה והסתפקה בפחות מעניה, אך עשירה שצימצמה מהתוספת לא, כי מקבלת רק לכבודה ואם אינה רוצה אינו מחוייב, והאג"מ חולק^[2].

ב. הח"מ והב"ש כתבו שהכוונה כאן ללחם בלבד, וכל שמביא לה לחם אין כופים להוציא אף שלא מביא לה את שאר הדברים השנויים כאן, ורעק"א ציין לכנה"ג שחולק וסובר שאין כוונת השו"ע ללחם בלבד אלא לכל הדברים השנויים כאן.

ג. כפייה כשאין לו: רמב"ם,שו"ע: כופים אותו להוציא.

ר"ת: אין כופים.

רמ"א: הביא גם דעת ר"ת.

חת"ס,בית מאיר: במקרה שיכול להשתכר ואינו רוצה לכו"ע כופים להוציא, ולכן בסי' קנד,ג לא השיג הרמ"א.

ד. להשכיר עצמו: ר' אליהו^[3],מהר"ם,רמ"א: בעל חייב להשכיר עצמו כדי לזון את אשתו. הגמ' בכתובות סג,א אומרת שהבעל משועבד למלאכה, שאינו יכול לומר איני זן ואיני מפרנס. ועוד, שכתוב בכתובה "אנא אפלח". ר"ת דוחה ש"אפלח" הכוונה לעבודה שדרך לעבוד בבית כמו לחרוש ולזרוע, ודברי הגמ' שהוא משועבד למלאכה הכוונה שהוא משועבד לזון כנגד המלאכה שהיא עושה עבורו.

ח"מ,ב"ש: גם כשיכול לזונה בצמצום חייב להשכיר עצמו עד שיזונה לפי כבודה. לשון הכתובה "אפלח ואוקיר".

ר"ת,רמ"ה: אינו חייב.

ה. מפירות הקרקעות או מגופן: ח"מ – מבואר ברשב"א שאם מספיקים הפירות לשניהם יזונו יחד מהפירות, ואם לא – צריך למכור מגוף הקרקע.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]