פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ע י

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ע י

סעיף י[עריכה]

הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות, ומכרו ב"ד ונתנו לה, או שמכרה היא לעצמה, ובא הבעל ואמר: הנחתי לה מזונות, הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה. ואם לא תבעה ולא מכרה, אלא (לותה או) שהתה עד שבא הוא ואמר: הנחתי לך מזונות, והיא אומרת: לא הנחת אלא לויתי מזה ונתפרנסתי, נשבע שבועת היסת שהניח לה, ונפטר, וישאר החוב עליה. (אבל אין האיש נאמן לומר שנתן לה על העתיד) (הר"ן ריש פ' דייני גזירות). ואם מכרה מטלטלין ואמרה: למזונות מכרתי, והוא טוען ואומר: מזונותיך הנחתי, נשבעת שבועת היסת שלא הניח^א (כתובות קז,א ע"פ רמב"ם). הגה: טען ואמר היה לה להוציא מעשה ידיה במזונותיה, אם לותה בלא ב"ד, והיא בעלת מלאכה שמעשה ידיה מספיקין לה לדברים גדולים, אע"פ שאינן מספיקין לדברים קטנים, טענתו טענה; אבל אם פסקו לה ב"ד, צריכין שיספיקו מעשה ידיה לכל דבר^ב (הכל בטור).

א. הנחתי מזונות: כתובות קז,א: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, בני כהנים גדולים אומרים: תשבע, חנן אומר: לא תשבע, ואם בא ואמר פסקתי לה מזונות נאמן.

רש"י,רא"ש: נאמן בשבועה להוציא ממנה אפילו אם מכרה נכסים. כלומר, אם יש לה מעות משלמת משלה.

תוס': יכול להשביעה שלא פסק לה.

רמב"ם,שו"ע: אם מכרה קרקעות או שבי"ד מכרו עבורה יכול להשביעה (נקט"ח), אך אם לוותה בעלה נפטר בהיסת. ואם מכרה מטלטלין נפטרת בהיסת. במטלטלין אינה צריכה נקט"ח בגלל שנאמנת במיגו שאין בידה כלום. ומעיר הח"מ שכשבי"ד מכרו עבורה מטלטלין נשבעת בנקט"ח שהרי אין לה מיגו.

ב. היה לך להצטמצם ולהוציא מעשה ידייך במזונותייך:

ברייתא קז,א: ואם אמר צאי מעשה ידייך במזונותייך רשאי.

תוס': אם לוותה שלא ע"פ בי"ד טוענים עבורו שיכלה להצטמצם ולהסתפק במעשה ידיה.

רא"ש,רמ"א: אם לוותה שלא ע"פ בי"ד יכול לטעון כן, אם היא אכן בת מלאכה, אך לא טוענים עבורו. הח"מ סקכ"ב מבין שיכול אפילו להוציא ממנה אם מכרה, והב"ש שם חולק.

רמב"ן^[1]: הבעל לא יכול לטעון כן, ואע"פ שיכלה להסתפק ממעשה ידיה, אם לא עשתה הפסיד. כנראה הסביר הברייתא כרמב"ם.

רמב"ם: מדובר בטוען שאמר לה בשעה שיצא "צאי מעשה ידייך במזונותייך" ונתרצתה. ו"רשאי" פירושו שנאמן בטענה זו.

ח"מ: בסע' ה (סקכ"ב) מסתפק אם הרמב"ם מודה לרא"ש שיכול הבעל לטעון שהיה לה לעבוד ולהסתפק ממעשה ידיה או שבגלל שעיקר התקנה זה המזונות, אע"פ שלכתחילה צריכה לעשות ולתת לו, אם לא עשתה הפסיד. אמנם כאן הביא את המ"מ שכתב שנראה מהרמב"ם שחולק על הרא"ש (כי כתב שאין בי"ד מחשבים מעשה ידיה אלא נותנים לה כל מזונותיה, וכן נפסק בסע' ה), ותמה על הרמ"א שכאן הביא דברי הרא"ש ואילו בסע' ה לא השיג על השו"ע שהביא דברי הרמב"ם.

ב"ש סקט"ז: הרמב"ם מודה לרא"ש, ואע"פ שאין בי"ד מחשבים עימה מ"מ הבעל יכול לטעון כן כלפי המלווה כשלא הלווה ע"פ בי"ד. וגם כשהלווה ע"פ בי"ד, כתב הרמ"א כאן שאם מעשה ידיה מספיק אפילו לדברים קטנים, אינו חייב לפרוע למלווה, והב"ש חולק במקרה זה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]