פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פב ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר פב ז

סעיף ז[עריכה]

שלמו חדשיו וגמלתו, אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה, אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות, אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אמו; ואחר ו' שנים יש לאב לומר: אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות. והבת אצל אמה לעולם, ואפילו לאחר ו'. כיצד, היה האב ראוי לצדקה, מוציאין ממנו הראוי לה בעל כרחו, וזנין אותה והיא אצל אמה; ואפילו נשאת האם לאחר, בתה אצלה ואביה זן אותה משום צדקה, עד שימות האב ותיזון אח"כ מנכסיו בתנאי כתובתה והיא אצל אמה (רמב"ם). הגה: ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה, אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה (ר"מ פדוואה סימן נ"ג). מתה האם, אין אם אמה יכולה לכוף שיהיו הבנים עמה^א (ב"י בשם הרשב"ץ).

בת: כתובות קא,ב: משנה: הנושא את האשה, ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים... ניסת לאחר... לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה, אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה. גמרא: [קב,ב] אמר רב חסדא: זאת אומרת, בת אצל אמה. ממאי דבגדולה עסקינן, דלמא בקטנה עסקינן, ומשום מעשה שהיה, דתניא: מי שמת והניח בן קטן לאמו, יורשי האב אומרים יהא גדל אצלנו, ואמו אומרת יהא בני גדל אצלי מניחין אותו אצל אמו ואין מניחין אותו אצל ראוי ליורשו, מעשה היה ושחטוהו ער"ה? אם כן, ליתני למקום שהיא, מאי למקום שאמה, שמעת מינה, בת אצל האם, לא שנא גדולה ולא שנא קטנה^[1].

רמב"ם,רמ"ה,שו"ע: גם בת גרושה אצל אימה. הרמ"ה הוכיח זאת מכך שהמשנה ממנה דייקנו דין זה סתמה ולא ביארה שמדובר דוקא באלמנה.

יש אומרים: דוקא בת אלמנה אצל אימה משום שהיא עדיפה על קרובי האב, אך בגרושה מכיוון שהאב עצמו חי הוא עדיף. הו"ד ברא"ש.

מהר"ם פדאווה,רמ"א: דוקא כשנראה לבי"ד שטוב לבת להיות עם אימה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר להיות עם אביה תהיה אצל אביה.

ח"מ,ב"ש: צריך לבאר ברמ"א שתהיה אצל אביה דוקא כשהבת אומרת שמעדיפה כך, אך אם היא שותקת צ"ע אם לעקור מה שאמרו חכמים שהבת אצל האם מכח אומדנא של הבי"ד. המהר"ם פדאווה לא הכריע דבריו אלא רק כתב שיש מקום לומר שדברי הגמ' הם רק כשאביה ואימה שווים, ועוד שאפשר לומר שאם אין הבת רוצה להיות אצל אימה הרשות בידה, ודקדק זאת מרש"י.

בן: ראב"ד,שו"ת רא"ש: אצל אביו כיוון שחייב לחנכו וללמדו תורה. הראב"ד כתב שחייב כאשר הוא בן ארבע ובן חמש, והמ"מ דחה שאין חיוב עד גיל שש, ומה שחייב ללמדו "תורה ציווה" משעה שיודע לדבר, בכך יכול לחנכו גם כשנמצא אצל אימו ומגיע אליו לפעמים. ובשו"ת הרא"ש לא פירט גיל אלא כתב שבן אצל אביו, וכתב שאף לדעת הרמ"ה שאין חילוק בין גרושה לאלמנה, זה דוקא בבת "לפי שהאם מצויה אצלה בבית יותר מן האב, שהוא יוצא למלאכתו ולעסקיו, והאם משמרתה ומלמדתה צניעות וארח הנשים. אבל בן, שהאב חייב ללמדו תורה ולחנכו למצות, צריך שיהא אצל אביו".

רמב"ם,שו"ע: עד גיל שש הריהו אצל אימו, ולאחר מכן עקרונית גם אז הוא אצל אימו אלא שאז רשאי אביו לומר שאינו מעלה לו מזונות, ולא כופים אותו אפילו אם הוא עשיר. רשד"ם,נו"ב – עד שש אצל אימו דוקא כשאביו ואימו דרים באותה עיר, אחרת לא שייכים דברי המ"מ שיכול לבוא אליו לפעמים.

ח"מ,ב"ש: דברי הרמב"ם והשו"ע, שגם אחר גיל שש הוא אצל אימו אם מוחלת על מזונותיו, הם דוקא כשהבן אינו רוצה להיפרד מאימו, אחרת גם לדעתם יהיה אצל אביו. הח"מ הקשה שזה נגד המושכל, שהרי לה אין שייכות לבן ואילו הוא מצווה עליו בכמה דברים ובפרט בלימוד תורה, ולפיכך יש ליישב בדוחק שמדובר כשהבן אינו רוצה להיפרד ממנה. עיין עוד פד"ר מהרב ח"ש רוזנטל שכתב: "בבתי דין פסקינן בהרבה מקרים שהבן אצל אימו, והטעם לכך הוא שבזה"ז עיקר החינוך הוא במוסדות החינוך", וכעי"ז בתשובות והנהגות, ואילו בישכיל עבדי חלוק על כך^[2].

הורים שאינם דתיים: באוצה"פ^[3] הביא מחלוקת בכך אם שייך הטעם שאביו מחנכו גם לענין דרך ארץ ומצוות שבין אדם לחברו, או שרק בחינוך לתורה יש עדיפות לאב.

הסדרי ראייה: יד יהודה – מביא מקור לכך מדברי המ"מ הנ"ל, שיכול לחנכו כשיבוא אליו לפעמים, ומבאר שמסתבר כוונתו שיבוא הבן אצל האב ולא להפך שהרי אסור לאדם להתייחד עם גרושתו (קיט,ח), וכן קשה לנהל שם פגישה איכותית שתפתח את הקשר ביניהם, וכן הב"י בהעתיקו דברי המ"מ כתב "יכול הוא לחנכו לפעמים להושיבו אצלו", וכן מנהג העולם (פד"ר חי"ג עמ' 11, אא"כ יש בכך חשש לשלום הילד כמבואר בפד"ר ח"א עמ' 76). ומסתבר שאין הבדל בין בן לבת וכן מבואר מדברי הרשד"ם הכותב בעקבות המ"מ שהילדים אצל האם בתנאי שגרה באותה עיר כדי שיוכלו להיפגש בתדירות, וכתב על כך: "ונראה לי שמי שיפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין, דכי יעלה על הדעת שלא יהא לאדם אלא אותו בן ויחיד ורך אצלו ונפשו קשורה בנפשו, והיה בראותו כי אין הנער ומת אביו מצרתו". מדבריו משמע שאין זה רק מדין חינוך אלא סברא פשוטה שיש לאב זכות לראות ילדיו.

א. אם אימה: רשב"ץ,רמ"א: אינה יכולה לכוף שיהיו הנכדים עימה, במקרה שמתה אימם.

ח"מ,ב"ש: דוקא כשהאב קיים, אחרת נראה שהיא עדיפה ממשפחת האב.

אם שאינה כשרה: רדב"ז – אם פרוצה וכ"ש אם זינתה, תהיה הבת אצל אביה כדי שלא תלמד ממעשי אימה, ואפילו מת אביה תהיה אצל קרוביה או שבי"ד יוציאוה ויפקידוה ביד כשרים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]