פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פה ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
יש מי שאומר דנכסי צאן ברזל אינו חייב באחריותן אא"כ שמו אותם עליו בדמים קצובים, או שקבל אחריותן בפירוש (ר' אפרים,רמב"ם). ויש מי שאומר שמאחר שכתבם בכתובה, נתחייב באחריותם אע"פ שלא שמו אותם ולא נתחייב באחריותם (עיטור), והראשון עיקר.
בשעה שנושאה אינו רוצה לקבל אחריות: ריב"ש,רמ"א סו,יא: רשאי, ויהיו נכסי מילוג. כלומר, אינו חייב לקבלם כנצ"ב.
לחזור מאחריות לאחר החתונה: ח"מ: יכול לחזור, כמו כל חוב שיכול לפרוע תוך זמנו. הרמב"ם בתשובה כתב שהבעל לא יכול לתת לה נדונייתא ולהיפטר מאחריות. הח"מ הקשה שהריב"ש שנפסק ברמ"א כותב שאינו חייב לקבל אחריות, ותירץ שאולי עוסק בשכבר קיבל אחריות ונכנסו לרשותו שאינו יכול לחזור בו, אך גם בכך צ"ע למה לא יוכל לחזור כמו בפריעת חוב.
ב"ש: אינו יכול, ואינו דומה לחוב אלא לשומר שאינו יכול לחזור תוך הזמן.
עיין בסיכום לסי' צג,א שהבית מאיר כתב שמשמע מהרמב"ם שהאשה יכולה לאחר הנישואין לדרוש להשיב נצ"ב שיהיו כעת מילוג.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.