פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פה ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר פה ד

סעיף ד[עריכה]

בעל הבא לדון עם אחד על נכסי אשתו, צריך הרשאה. ואם יש פירות בקרקע, מתוך שיש לו לדון על הפירות שהם שלו, דן על העיקר, ואינו צריך הרשאה מאשתו (גיטין מח,ב ע"פ ר' האי ורמב"ם, דלא כרא"ש), שאם אין לה קרקע אין לו פירות (רמב"ם). הגה: דוקא לדון, אבל לעשות פשרה, צריך הרשאה^א (ריב"ש סימן תצ"ו). בא לדון על מעות מזומנים של אשתו, אינו צריך הרשאה, דהוי כאלו היו פירות בקרקע (ת"ה סימן שי"ב) (ועיין בח"ה סימן קכ"ב).

תביעת נכסי מילוג ע"י הבעל: חלק מהמקורות מובאים בחו"מ סימן קכב,ח.

גיטין מח,ב: בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה. ולא אמרן אלא דלא נחית אפירי, אבל נחית אפירי, מיגו דמשתעי דינא אפירי משתעי דינא אגופא.

שו"ת רא"ש,סמ"ע,ח"מ: יכול לתבוע ללא הרשאה אפי' כשאין הקרקע עשויה לגדל פירות, כיוון שיכול למכור ולקנות במקומה קרקע שעושה פירות, והפירות יהיו שלו. צריך לבאר שהגמ' מיעטה רק מקרה שמכר לנתבע את זכותו בפירות. הסמ"ע והח"מ הבינו שכן דעת תרוה"ד, שכתב שבקרקע שאינה עשויה לגדל פירות יכול לתבוע.

ר' האי,רמב"ם,סמ"ג,שו"ע,ש"ך,ב"ש: יכול רק כשיש פירות. הש"ך והב"ש הבינו שכן דעת תרוה"ד. הש"ך ביארו שהבעל יכול לתבוע את הזכות לפירות שיש לו אך לא את גוף הקרקע. ראה מחצית השקל לגבי תביעת קרקע שאינה עשויה לפירות, המבאר לדעת הב"ש במה נחלקו הרא"ש ור' האי.

סמ"ע,ח"מ: כוונת ר' האי וסייעתו שעשויה לגדל פירות אף אם אין כעת בפועל.

ש"ך,ב"ש: כוונתם שיש בפועל.

רשב"א,ר"ן: גם כשיש פירות מועיל דוקא כשהאשה בעיר ולא מחתה בו, משום שדינם כשותפים, וכשאינה בעיר א"א לקבל עדות משום שנחשב שלא בפני בעל דין, אמנם עדות רק על הפירות או על נצ"ב אפשר לקבל. והודאתו אינה מועילה אפי' על הפירות בלבד משום שהם משועבדים לרווח ביתא (ואדם אינו נאמן בהודאתו כשחב לאחריני), וכן אינה מועילה בנצ"ב שהרי אם מתגרשת או מתאלמנת יכולה לומר "כלַי אני נוטלת" משום שבח בית אביה, כמבואר ביבמות סו,ב. ראה בהמשך לגבי תביעת קרקע שאינה עשויה לפירות אם תרוה"ד חלוק על הרשב"א.

תביעת מעות: תרוה"ד,רמ"א: אפילו לשיטת ר' האי לא צריך הרשאה. נחשב כאילו יש כעת פירות בקרקע, ולכן גם ר' האי מודה, ואפי' לא צריך לשאול אותה. כמבואר למעלה, הרש"ך כתב שהרשב"א חולק על כך, וגם הב"ש כתב שכך משמע לכאורה אלא שיש לדחות.

תביעת קרקע שאינה עשויה לפירות:

תרוה"ד: בתביעת קרקע שאינה עשויה לפירות לא צריך הרשאה^[1], משום שצריכה למוכרה ולקנות תחתיה קרקע העשויה לפירות, ואם לא יוכל לתבוע נמצא שהפסיד פירותיו, וכל שיש לו נפק"מ אינו זקוק להרשאה. כמבואר למעלה, לדעת הסמ"ע והח"מ פסק כרא"ש ואילו הש"ך והב"ש ביארו דבריו אליבא דכו"ע. יש להקשות לפי הש"ך והב"ש במה נחלקו הרא"ש ור' האי, ואין לומר שנחלקו רק בשדה העשויה לפירות, שהרי הרא"ש בפירוש עסק בשדה שאינה עשויה לגדל כלל, וא"כ מניין לטור שנחלק עם הרמב"ם. המחצית השקל מבאר שלפי הב"ש נחלקו אם יכול לקבל עדות שלא בפני האשה, ומה שכתב תרוה"ד שכולם מודים שיכול, זה לגבי התביעה בלי קבלת עדות, שמכיוון שהבעל מפסיד מכך א"א לומר לו לאו בעל דברים דידי את.

הרש"ך כותב שתרוה"ד והרשב"א המובא למעלה חלוקים, וכן הב"ש כתב שכך משמע לכאורה אולם יש לדחות. נראה לבאר בהבנת הרש"ך שלדעת הרשב"א הטעם שאפשר לתבוע כשיש פירות הוא שהם שותפים, וכשאין כלל פירות ודאי אינם שותפים, ועל-כרחך טעמו של תרוה"ד שונה, ונראה טעמו שכל מקרה שמגיע לבעל הפסד רשאי לתבוע^[2]. לדעת המחצית השקל, שהובא למעלה, מדובר דוקא לענין התביעה, ובגלל שיש הפסד לכו"ע א"א לומר לו לבדד"א, אך לקבל עדים עדיין יש בעיה מצד קבלת עדים שלא בפני בעל דין, ובכך נחלקו הרא"ש ור' האי. לדעת הסמ"ע והח"מ, הסוברים שתרוה"ד פסק כרא"ש, נראה פשוט שחלוק עם הרשב"א.

א. פשרה: ריב"ש,רמ"א: צריך הרשאה אפילו כשיש פירות.

ח"מ: אפילו על הפירות בלבד, משום שמשועבדים לרווח ביתא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]