פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פה יט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר פה יט

סעיף יט[עריכה]

יש לבעל לכוף מקצת עבדי אשתו ואמהותיה שיהיו משמשים אותו (כתובות פ,ב) בבית אשה אחרת שנשא^א (רמב"ם, דלא כרש"י ורא"ש) בין שהיו עבדי מלוג בין שהיו עבדי צ"ב אבל אינו יכול להוליכם לעיר אחרת שלא מדעת אשתו (רמב"ם). הגה: אבל אינו יכול להכריחם שישמשו לאשתו האחרת בבית אחר (טור בשם רש"י ושלזה הסכים הרא"ש, ב"י וכן משמע ל' הרמב"ם) וי"א דאם הם תכשיטים שאינן ראויין לה, שיכול ליתנם לאחרת דלא הכניסה לו כדי שיכלו ויפסדו ולא ישתמש בהם אדם (ב"י בשם הרשב"ץ).

א. בית אשה אחרת: כתובות פ,ב: ההיא איתתא דעיילה ליה לגברא תרתי אמהתא. אזל גברא נסיב איתתא אחריתי, עייל לה חדא מנייהו. אתאי לקמיה דרבא צווחה, לא אשגח בה מאן דחזא סבר משום דסבר מה שעשה עשוי, ולא היא, משום רווח ביתא והא קא רווח.

רמב"ם,שו"ע: רשאי אף בבית אחר ובלבד שיהא באותה עיר.

שו"ע: לדעת הרמב"ם רשאי בבית אחר רק כשמשמשת אותו אך לא לשמש את הצרה. בב"י ביאר טעמו שיש רווח ביתא לבעלת השפחות משום שכשהיא משמשת את בעלה בבית אחר היא לא צריכה לשמשו וגם כשגומרת שימושה שם חוזרת ומסייעת לשאר השפחות בבית זה, ובעיר אחרת שאינה חוזרת אינו רשאי.

מ"מ,טור,ח"מ,ב"ש: לדעת הרמב"ם רשאי לתיתה אף לשמש את הצרה.

רש"י,רא"ש: מדובר שהכניס צרתה לביתה והטעם שרשאי הוא שהיא ממשיכה לשמש לכל בני הבית אלא שהיא יותר תדירה אצל הצרה. לפי"ז בבית אחר אינו רשאי. הב"ש כתב שאולי אם משמשת את הבעל ולא את הצרה, גם הרא"ש מודה שמותר אפילו בבית אחר.

רי"ף: הטעם שרשאי שתשמש אחרת הוא שיש עוד אחת וא"כ גם בלעדיה רווח ביתא. הרא"ש דחה שלפי"ז גם יכול למוכרה ולא מסתבר, כיוון שיש יותר רווח בשתיים.

רמ"א: אינו רשאי שתשמש הצרה בבית אחר. או שפסק כרמב"ם ע"פ הבנת השו"ע או כרא"ש ע"פ דברי הב"ש שיתכן שמודה שמותר בבית אחר כאשר משמשת אותו. ואולי סבר שלא נחלקו, וכן נראה מהמציין.

רשב"ץ,ח"מ: הוי ספיקא דדינא, ומספק לא יכול הבעל לכוף לשמש צרתה בבית אחר. והוסיף הרשב"ץ, שמ"מ בגלימה וכד' שהפירות שלו רשאי להשתמש אפילו בבית אחר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.