פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פח ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
אם הקדישו היורשין אחר מות אביהם נכסי צאן ברזל, או שפירשו אותו על המת בענין שנאסר בהנאה, נותנין לה דמיו (יבמות סו,ב).
יבמות סו,ב: אם היורשים פרסו איצטלא ע"ג מת, אין האלמנה גובה איצטלא זו משום שהקדש, חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד.
כתובות נט,ב: אשה שאמרה קונם מעשה ידי עדיין חייבת משום שאלמו חכמים את שיעבודה לבעלה.
תוס' א: דוקא הקדש שחל על כל העולם מפקיע משא"כ קונם.
תוס' ב: ידו עדיפה מידה, כיוון שאוכל פירות בחייה.
נ"י: דוקא כשפרסו על מת נאסר משום שאין זה מצוי ולכן כנגד כך לא אלמו את השיעבוד.
רא"ש: כשם שאלמו את השיעבוד לבעל כך אלמו את השעבוד לאשה אך לא לענין הכתובה.
ראה עוד סיכום לסימן עב שהר"ן ביאר ברמב"ם שהבעל יכול להדיר אשתו ממזונות גם כשלא אומר צאי מעשה ידייך במזונותייך (ושאר הראשונים חולקים), אע"פ שהאשה לא יכולה להדירו ממעשה ידיה, משום שאלמו דוקא שיעבודו שמא תדירנו כדי לאלצו לגרשה, אך אין טעם לאלם שיעבודה משום שבכל מקרה יכול לגרשה בעל כרחה.
הקדישה את נכסי המילוג: ב"ש – לתירוץ א' של התוס' חל, ואילו לשאר התירוצים לא חל.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.