פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צא ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צא ה

סעיף ה[עריכה]

שלח סבלונות למשודכת והלכה ונשאת לאחר, והלה תובע סבלונותיו, דינם כמלוה בשטר^א (שו"ת רא"ש). הגה: אם לקחה יותר מכתובה ונשאת, צריך הבעל להחזיר המותר^ב (מהרי"ק שורש י"ח). וכן אם נתחייבת מס ונשאת, הוי כשלח הסבלונות, דכל אלו קלא אית להו ואין דרך לעשות בה שטר, לכן הוי כמלוה בשטר (מוהר"ם פאדוואה סימן נ"ה). אבל ניזקין ומקח ודברים אחרים, אין חייב לשלם (נ"י פ' יש נוחלין). אשה ששדכה בתה לשמעון ונתחייבה בנדוניא, ואח"כ נשאת בעצמה לאיש, המשודך לבתה מוציא כל מה שנתחייבה מבעלה מנכסים שהכניסה לו, דהוי כמלוה בשטר^ג, אף על פי שבשעה שעשתה השדוכין לבתה עדיין לא נשבעה על כתובתה, מ"מ מאחר דנשבעת לבסוף אגלי מילתא למפרע דמה שעשתה תחילה בדין היה (ב"י בשם תשובת הרשב"א). י"א הא דמלוה בשטר גובה מן הבעל מנכסים שהכניסה לו, היינו שהכניסה לו קרקע או מטלטלין וכתבה לבעלה חוב המטלטלים אגב קרקע^ד; אבל לא כתבה לו אגב, ולא הכניסה לו רק מטלטלין, אפילו מלוה בשטר אינה גובה מבעלה, דאין ב"ח טורף מטלטלין המשועבדים^ה (תשובת רמב"ן סימן נ"ו); וסברא נכונה היא. ומ"מ נראה להו דבמכנסת שאינה שלה, כגון שלקחה יתר מכתובתה, חייב להחזיר בכל ענין. ועיין בת"ה סוף סימן ר"כ (נתבאר לעיל).

א. סבלונות: שו"ת רא"ש,שו"ע: דינם כמלווה בשטר וגובים מהבעל. הרא"ש נקט שני טעמים: א. יש לסבלונות קול והוי כמלווה בשטר. ב. אין דרך לכתוב על כך שטרות וא"כ לא הפסיד עצמו ובמקום פסידא לא תיקנו שהבעל כלוקח.

מטלטלין נצ"ב: מהרי"ק,ח"מ: לא גובים, כיוון שהבעל נחשב כלוקח, ואע"פ שהוי כמלווה בשטר לא מועיל למטלטלין. לשון הרא"ש והטור היא שגובים מנכסי מילוג ומשמע שמנצ"ב לא, וכן פסק המהרי"ק, ונקט הח"מ כטעם הראשון ברא"ש ומדובר בלא שיעבדה מטלטלין אגב קרקע, והתקשה מדוע ממטלטלין מילוג כן גובים, ותירץ שכיוון שיש לבעל רק פירות אינו נחשב לוקח גמור. עפי"ז ביאר שדברי הרמ"א בסוף הסעיף, שאם לא כתב אגב לא גובה מטלטלין, עוסקים רק בנצ"ב ולא במילוג, וכן דעת הש"ך.

ב"ש: גובים, כיוון שהבעל נחשב כיורש. הב"ש הביא תחילה את תירוץ הח"מ אך לבסוף כתב שיותר נראה שהטעם השני ברא"ש הוא העיקר, ולכן הבעל נחשב כיורש וגובים ממנו אף מטלטלין נצ"ב. במקרה שהפסיד עצמו והבעל נחשב כלוקח אינו גובה ממטלטלין אפילו במילוג, וא"כ דברי הרמ"א בסוף הסעיף עוסקים אפילו במילוג, וכן משמע מתשובת הרמב"ן שהיא מקור הדין.

עוד הביא הב"ש, שלדעת המהרח"ש בנצ"ב לא גובים מטלטלין אפילו כשכתבו אגב, אמנם כנסת הגדולה, המהריב"ל, המהרשד"ם והרדב"ז סוברים שגובים.

ב. השבת גזל: ח"מ: גם כשהמותר לא בעין אך יש דברים שבאו מחמת המותר על הבעל להחזיר משום שמ"מ הן גזל בידה, ויש לחלק מסימן צ,ט ששם כתבתי לגבי אשה שמכרה מילוג ומתה שהבעל מוציא מהלקוחות ודוקא אם מעות הלקוחות בעין עליו להשיבם ללקוחות אך אם רק דברים שבאו מחמתן לא משום שכבר נעשו כהלוואה ואין הבעל חייב לפרוע הלוואת אשתו, וסיים שמ"מ למעשה צריך להתיישב בדבר.

בית יעקב: אין לחלק, וגם כאן אינו צריך להשיב דברים שבאו מחמת המותר.

ג. שידכה ביתה: ב"ש – הרמ"א נימק שהמשודך גובה משום שהוי כמלווה בשטר, ומשמע שמחמת הפרסום, אולם בתשובת הרשב"א אפשר לבאר שהוי כשטר בגלל התנאים שנכתבו ביניהם.

ד. אגב קרקע: בשו"ת הרא"ש ובשו"ע חו"מ סי' ס נפסק שמשום תקנת הלקוחות נהגו לא לגבות מטלטלין אפילו כשמשעבדים באגב, וביארו הח"מ והב"ש שכאן כן גובים מהבעל משום שבבעל לא שייך תקנת השוק.

ה. לא כתבה אגב: שו"ת רמב"ן,רמ"א: אינו גובה מהבעל מטלטלין.

ש"ך,ח"מ: מדובר דוקא בנצ"ב אך במילוג גובה מטלטלין אף כשלא כתבה אגב.

ב"ש: מדובר גם במילוג.

אחר מיתת האשה: בשו"ת הרא"ש כתב שגובה ממטלטלין, וכדי שלא יסתור לתשובת הרמב"ן יישב הד"מ שהרא"ש עוסק בכתבה אגב או שמדובר אחר מיתתה שאז דינו כיורש, והח"מ פסק תירוץ זה, ואילו הב"ש דחה שלגבי מלווה ע"פ נחשב כלוקח גם אחר מיתתה וכן לענין חזרת שומא (סע' ג), ומניין לחלק שלגבי גביית מטלטלין יחשב כיורש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.