פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צב ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צב ז

סעיף ז[עריכה]

התנה עמה שלא יירשנה, הרי זה לא יירשנה, אבל אוכל פירות בחייה (רי"ף,רמב"ם,רא"ש כת"ק, דלא כר"ח ור"י). וכן אם התנה עמה שאם מתה בלא בנים יחזרו הנכסים לבית אביה, הכל קיים (ירושלמי,רי"ף). בד"א, שהתנה עמה קודם שתנשא, בעודה ארוסה, או בכותב לה בכתובתה בשעת כניסה, אבל אם התנה עמה אחר שנשאה, תנאו בטל, וירשנה^א (רמב"ם). הגה: ועיין לעיל סימן ס"ט. והא דלא מהני תנאי לאחר שנשאת, דוקא שאמר שלא יירשנה, מ"מ אם מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיורש ממנה צריך לקיים (הר"ן ריש הכותב בשם הרמב"ן וריב"ש סימן ס"ד וק"ב).

הסתלקות מירושה:

משנה כתובות פג,א: כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך, אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה. רשב"ג אומר אם מתה יירשנה מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה.

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: הלכה כת"ק, שכן קי"ל שבדבר שבממון אפשר להתנות על מה שכתוב בתורה. הב"ש מתקשה מפסק הרמב"ם שהמתנה לפחות מהכתובה תנאו בטל, וצריך לבארו שאע"פ שקי"ל שאפשר להתנות בדבר שבממון עמש"ב, מ"מ חז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, וא"כ קשה מדוע אצלנו התנאי מועיל. הלח"מ^[1] מיישב שבכתובה גזרו שבעילותיו זנות, ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, ולכן הוי כמתנה עמש"ב בדבר איסור ולא בממון, וכן סובר מחצית השקל.

ר"ח,בה"ג,ר"י: הלכה כרשב"ג, שהתנאי אינו מועיל. אמנם לא מטעמו אלא מטעם שמתנה בדשלב"ל^[2].

ב"ש: אם תפס יכול לומר קים לי כר"ח.

א. מתנה לאחר הנישואין לא לירש:

כמובא בסעיף א, הגמרא העמידה שסילוק מועיל רק בעודה ארוסה, והשו"ע פסק שבקנין מועיל אפילו בנשואה. לגבי סילוק מירושה כתבו הרמב"ם והשו"ע שלא מועיל בנשואה, וביארו המפרשים כוונתם שלא מועיל אפילו בקנין, ונימק הרמב"ם^[3]: "אע"פ שירושת הבעל מדברי סופרים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, וכל תנאי שבירושה בטל אע"פ שהוא ממון שנאמר בה לחקת משפט"^[4]. הח"מ מביא את נימוק הראב"ד שלא מועיל בגלל שזהו קנין דברים הואיל והסילוק הוא רק לאחר מותה ואינו מקנה לשום אדם, ואילו הב"ש מביא את נימוק הר"ן שהירושה אינה בידו עדיין ולכן לא יכול להקנותה, ואפילו אם יקנה לאדם מסויים^[5], והוסיף עוד את נימוק הרמב"ם שנאמר כאן "לחקת משפט".

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]