פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צג יד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יד[עריכה]
אלמנה עניה ששהתה שתי שנים ולא תבעה מזונות, או עשירה ששהתה שלש שנים ולא תבעה, ויתרה ואין לה מזונות משנים שעברו. ואם שהתה פחות מזה אפילו יום אחד, לא ויתרה (רמב"ם,רמ"ה מכתובות צו,א, דלא כרא"ש), ואם היה בידה משכון בתוך אותם שנים, או שלותה, לא ויתרה (ירושלמי,רא"ש,ר"ן).
מחילה כשלא תבעה:
כתובות צו,א: אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונות. השתא שתים איבדה שלש מיבעיא? לא קשיא כאן בעניה כאן בעשירה. אי נמי כאן בפרוצה כאן בצנועה. אמר רבא לא אמרן אלא למפרע אבל להבא יש לה.
רמב"ם,רמ"ה,שו"ע: פסקו כלישנא הראשונה. הח"מ והב"ש הביאו גם את דעת הרא"ש.
רא"ש: פסק את שתי הלישנות, וביאר שצריך את שני התנאים כדי שהמחילה תהיה כבר לאחר שנתיים – ענייה ואינה בושה. הב"י ביאר שפסק כן מספק כאיזו לישנא לפסוק, משום שסתם אלמנה יש לה מזונות והיא המוחזקת.
בשנה מעוברת: ט"ז,ב"ש – צריך לשהות גם את חודש העיבור.
אשת איש: רמב"ן,ב"י – אפילו שהתה יום אחד ולא תבעה הפסידה, ודוקא באלמנה לא הפסידה מיד משום שמציאתה לעצמה ויתכן שניזונה מכך.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.