פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צו ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
מה שבועה נשבעת האלמנה, שלא התפיסה (ע"פ ערכין כב,א) ושלא תפסה היא משלו כלוםא (תוס' ב"ב קנח,א). ויש מי שאומר שצריכה לישבע שלא מחלה לו כתובתה ושלא מכרה לוב (רמב"ם). הגה: ואם נשבעה סתם: שלא נהניתי מכתובתי, סגי בכך (הר"ן פ' השולח). ונהגו ג"כ להשביע אותה שלא בזבזה כלום בלא רשות בעלה, ואם בעלה אינו בר דעת אומרים סתם: שלא בזבזה יותר מן הראוי (מהרי"ק שורש י"ט).
א. שלא תפסה משלו: ב"ח,ח"מ,ב"ש – אין זו שבועה מעיקר הדין אלא גלגול אגב השבועה שלא התפיסה, ולכן בגרושה שאין את השבועה שלא התפיסה גם לא מגלגלים.
ב. שלא מחלה ומכרה: רמב"ם: צריך להישבע גם על כך.
טור: דוקא כשאין שטר כתובה בידה, כי אם מכרה או מחלה היה לוקח מידה השטר.
שו"ע: לא חילק, ומשמע אף כשיש בידה. הב"י נימק שאין דברי הטור מוכרחים, כי יתכן שכתבה לו שטר מכר או מחילה וסמך על כך ולכן לא לקח שטר הכתובה מידה. הח"מ נימק ששבועה זו אינה מעיקר הדין אלא גלגול וא"כ לא קשה. הב"ש נימק שעל כרחנו צריך להעמיד בהתנתה שעל הצד שיגרשה ישלם הכתובה ורק על הצד שימות יפטר, אחרת יש איסור לשהות ללא כתובה, ואם כן השאירה השטר בידה כדי להשתמש בו על הצד שיגרשה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.