פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צו טז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טז[עריכה]
מי שהיה נשוי ד' נשים, שנשאם זו אחר זו, ומת, ובאות לגבות כתובתןא, הראשונה נשבעת לשניהב שאין לה משל בעלה כלום, והשניה לשלישית, והשלישית לרביעית, והרביעית נשבעת ליתומים; ואפילו הם גדולים, אין נפרעים מהם אלא בשבועה (כבן ננס כתובות צג,ב).
א. לגבות כתובתן: ב"ש – מבואר בערכין שגובין אף מיתומים קטנים, וקי"ל כר' יוחנן שהטעם לכך הוא משום חינא. ר"ח, הרי"ף והרמב"ם מבארים הטעם שיהא לה מעות כדי שתוכל להינשא בקלות, ולכן אם כבר נישאת אינה גובה מיתומים אלא אם נישאה על סמך מעות אלו, וכן פוסק הב"ש, ואילו רש"י מבאר הטעם שימצאו חן בעיני בעליהן, ולדעתו גובה אף אם כבר נישאת. ומכל מקום מבואר ברשב"א שאף לשיטת הרי"ף והרמב"ם גם זקנה שאינה ראויה להינשא גובה מיתומים.
ב. נשבעת לשניה: ב"ש – מבואר ברש"י ובר"ן שנשבעת רק כשהשניה טוענת הישבעי לי שלא תפסת כבר מעות מהבעל, אך הם כתבו כן בשיטת ת"ק שלא צריך להישבע ליתומים, אך להלכה שפוסקים כבן ננס שהרביעית נשבעת ליתומים גם האחרות נשבעות אף ליתומים, וכיוון שכך, גם אם השניה לא טוענת, אנו טוענים ליתומים שתישבע גם בפניהם וגם בפני השניה, ומ"מ נפק"מ במקרה שאין כאן יתומים, שאז נשבעת לשניה רק כשהשניה טוענת.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.