פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צ ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
הנושא אשה מחייבי לאוין, הואיל וקדושין תופסין בה, אם מתה תחתיו, יירשנהא (תוספתא,רמב"ם). (וכן אשה שהמירה, הבעל יורשה) (ב"י מ"כ בשם אבי העזרי). וכן הנושא את הקטנה שהיא צריכה מיאון, אף ע"פ שאין קדושיה קדושין גמורים, אם מתה תחתיו, יירשנה (משנה גיטין נה,א). אבל הפקח שנשא חרשת, אפילו נתפקחה אחר שנשאת, אם מתה לא יירשנהב (רמב"ם מיבמות קיג,א). והחרש שנשא פקחת, ומתה, יירשנה, שהרי היא בת דעת ולדעתה נשאת לו וזיכתה לו ממונהג (רמב"ם, דלא כראב"ד).
א. חייבי לאוין: הרמב"ם סובר שחופת נידה לא הוי חופה משום שלא חזי לביאה, וקשה מדוע בחייבי לאוין הוי חופה. הדרישה והב"ש מיישבים שבנידה אין דעתו לבוא עליה בנידתה משא"כ בחייבי לאוין.
ב. פיקח שנשא חרשת ונתפקחה: ח"מ,ב"ש – מדובר שלא נתייחד עימה לאחר שנתפקחה. וביאר הב"ש שאינו יורשה אע"פ שיש לה נישואין מדרבנן, בגלל שלא תיקנו לה כתובה. ובקטנה תיקנו גם נישואין וגם כתובה ולכן יורשה.
ג. חרש שנשא פיקחת: רמב"ם,שו"ע: יורשה. כיוון שלדעת נישאה לו וזיכתה לו ממונה.
ראב"ד: אינו יורשה. דוקא מה שבידה זיכתה לו אך לא מה שלאחר מיתה.
שוטה שנשא פיקחת: ב"ש – לכו"ע אינו יורשה משום שנישואיה אינם תופסים אפילו מדרבנן.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.