פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צ ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צ ט

סעיף ט[עריכה]

האשה שמכרה מנ"מ אחר שנשאת, אע"פ שאותם הנכסים נפלו לה קודם שתתארס, הבעל מוציא פירות מיד הלקוחות כל ימי חייה (משנה עח,א וגמ'), אבל לא גוף הקרקע^א (רמב"ם); ואם מתה בחייו, מוציא הגוף מיד הלקוחות (עח,ב) בלא דמים (ר"ח,מחל' גאונים). (וי"א דאף בחייה מוציא גוף הקרקע מיד הלוקח בלא דמים). (טור והרא"ש). ואם הדמים שלקחה מהלקוחות קיימים בעצמם^ב, (או שנמצאו מעות בידה ונוכל לתלות שהם אלו^ג), (טור בשם הרא"ש), מחזירין ללקוחות, ואינו יכול לומר: שמא מציאה הן (רי"ף,רמב"ם,רא"ש, דלא כר' אפרים). הגה: נתאלמנה או נתגרשה, מכרה קיים^ד. (ירושלמי,טור ורוב הפוסקים). וכל ימי חייה, אם הבעל רוצה לבנות או לסתור בקרקע, הלוקח יכול למחות^ה (נ"י פרק חזקת הבתים). ואין חילוק בין אם מכרה הנכסים או הקדישה אותן^ו. (ת"ה סי' רע"ב).

א. גוף הקרקע: רמב"ם,שו"ע: שייך ללוקח עד שתמות האשה.

רא"ש,רשב"א,נ"י,רמ"א: שייך לבעל. כל עוד הבעל חי המכר בטל לגמרי.

נפק"מ: א. הדרישה כתב שלרא"ש אם הבעל בונה בקרקע הלוקח לא יכול למחות, והח"מ והב"ש דחו שגם לרא"ש יכול למחות, שהרי הנ"י נימק שיכולים למחות בגלל שלאחר שימות הבעל המקח קיים. צ"ע, הרי כמבואר בהמשך, הב"ש סובר שלרא"ש המקח לא קיים.

ב. הדרישה כתב שאם נפל הבית עליו ועל אשתו לדעת הרא"ש הבעל מוחזק, והב"ש חולק וסובר שהלוקח זוכה בנ"מ כפי שהאשה זוכה.

ג. הפרישה והב"ש כתבו שלפי הרא"ש יכול הלוקח כבר עכשיו לתבוע את מעותיו אם הם בעין, ואילו לרמב"ם שבינתיים קונה הגוף אינו יכול עד שתמות האשה והבעל יוציא מידיו את גוף הקרקע. ההפלאה חולק וסובר שגם לרא"ש אינו יכול לתבוע מעותיו עד שתמות האשה^[1].

ד. הח"מ כתב שנפק"מ לפרוזבול, וזוהי התועלת היחידה שיש ללוקח בגוף הקרקע.

ב. הדמים קיימים בעצמם: נ"י: אף אם יש דבר שבא מאותן מעות. הב"ש מדמה זאת למחלוקת בחו"מ סי' צו לגבי לווה שאין לו לשלם לכל המלווים, שאם לקח סחורה בהקפה והסחורה עדיין קיימת, המוכרים מקבלים סחורות אלו ורק אח"כ חולקים את שאר כספו בין כל המלווים. ושם בעה"ת והב"ח וכן הטור שם בסי' קח סוברים שה"ה למה שנתחלף מאלו הסחורות, והצ"צ שם חולק. משמע שהב"ש מכריע כאן כנ"י מכח השיטות שם.

רשב"א,ר"ן,שו"ע: דוקא כשהמעות עצמן קיימות.

ג. הב"ש מבאר שהשו"ע עוסק במקרה שידוע לנו שקיבלה סך זה ומטבעות כאלו, והרמ"א מוסיף שהדין כן אפילו אם לא ידוע לנו.

ד. נתאלמנה או נתגרשה: ירושלמי,נ"י,טור,רמ"א: המכר קיים. ח"מ – משמע שחל למפרע אפי' לדעת הרא"ש שבחיי הבעל לא זכה בגוף.

ב"ש^[2]: לשיטת הרא"ש שלא קנה הגוף בחיי הבעל, גם לאחר מותו המכר בטל, שהרי קי"ל שאין אדם מוכר דבר שאינו ברשותו. וכתב שהירושלמי סבר שקנה הגוף בחיי הבעל. ומ"מ הנ"י והטור סוברים שהמכר קיים אע"פ שסוברים שלא קנה הגוף בחיי הבעל.

ה. למחות: כמבואר למעלה, הנ"י נימק שיכולים למחות בגלל שלאחר שימות הבעל המקח קיים, ודייק מכך הב"ש שסובר כרא"ש שהלוקח לא קנה הגוף בחיי הבעל ובכל זאת יכול למחות, וכן מוכח מהרמ"א שפסק גם כרא"ש וגם כנ"י, שלא כפרישה שכתב שלפי הרא"ש אינו יכול למחות.

כשלא מכרה: ח"מ: האשה יכולה למחות כיוון שיש לבעל רק פירות והגוף שלה.

סמ"ע^[3]: אינה יכולה למחות.

ו. הקדישה: ב"ש – אף לרמב"ם שבמכרה הגוף נקנה ללוקח, בהקדש אינו מוקדש כי אם יוקדש לא יוכל הבעל לאכול הפירות. עיין עוד בסיכום לסימן פח,ה לגבי הפקעת שיעבוד ע"י הקדש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]