פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צ יג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צ יג

סעיף יג[עריכה]

האשה שמכ

רה או נתנה אחר שנשאת בנכסי צאן ברזל, בין לבעלה (ב"ב מט,ב) בין לאחרים, לא עשתה כלום^א (יבמות סו,ב). (וי"א דמ"מ כשתתאלמן או תתגרש, מכרה קיים^ב). (נ"י פ' החובל). וכן בעל שמכר קרקע בנכסי אשתו, בין נכסי צאן ברזל (כרשב"ג שם) בין נ"מ, לא עשה כלום (ב"ב נ,א). ויש מי שאומר שאפילו הוא עצמו יכול לערער על המכר^ג (ר"ח,רמב"ם,רמב"ן). (ואפילו אם מתה בחייו, הבעל יורש כחה ויכול לבטל). (טור).

א. אשה שמכרה נצ"ב: אם מכרה לבעלה בטל מטעם שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, ואם מכרה לאחרים בטל משום שנצ"ב אינם ברשותה. וכתבו הפרישה והב"ש שכשמכרה לאחרים רק הבעל יכול לבטל ולא היא, משום שחז"ל תיקנו לטובתה שהנכסים יהיו ביד הבעל כדי שלא תצטרך לטרוח ולטרוף מאחר, ואם היא מכרה ואינה רוצה בתקנה היא הפסידה עצמה.

ב. נתאלמנה או נתגרשה: נ"י: מכרה קיים.

רמ"א: מדובר שמכרה את גוף הנכסים. הח"מ ביאר שיש לה כח בנכסים בגלל שמשום שבח בית אביה אסור לבעל למכור נכסים אלו לאחר וכשתתאלמן אינם יכולים לסלקה בנכסים אחרים.

ב"ש: מדובר שמכרה את טובת הנאתה, אך גוף הנכסים אינם בידה ולכן אם מכרתם המכר בטל לגמרי.

ג. בעל שמכר נצ"ב: יבמות סו,ב: מכרו שניהם (רש"י – או זה או זה) לפרנסה, זה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות. בגיטין מא,א מבואר שרשב"ג לשיטתו בעושה שדהו אפותיקי לכתובה, ושם חכמים חולקים עליו.

ר"ח,רמב"ם,רמב"ן,רשב"א,שו"ע כאן: פסקו כרשב"ג, וביארו שהבעל יכול להוציא מיד מהלקוחות.

רש"י: לרשב"ג האשה יכולה להוציא מיד אך הבעל יכול להוציא רק לאחר מות אשתו משום שאז יורש כוחה. כך ביאר הרא"ש בדברי רש"י, והנ"י ביארו באופן אחר.

רי"ף,ר"י,ראב"ד: פסקו כחכמים, שהבעל ואפילו האשה לא יכולים להוציא מהלקוחות. הרי"ף פסק כן מספק. הטור והב"ש כתבו שכן פסק גם הרא"ש, ואילו הב"י כתב שאינו רואה בדברי הרא"ש הוכחה לכך.

ב"ש: מחלוקת הראשונים היא דוקא במכר לשעה, אך במכר לעולם מבואר בירושלמי וברי"ף שהמקח בטל, וא"כ יש סתירה בשו"ע שכאן פסק כר"ח שהמקח בטל ואילו בחו"מ סי' קיז פסק שבמכר לשעה המקח קיים. עוד כתב, שלמנהגנו שלא מפרטים את הנצ"ב בכתובה אע"פ ששייך בכך שבח בית אביה מ"מ יכול הבעל למכור, כדין ולד שפחה. עיין עוד בסיכום לסע' יח שכתב הב"ש שלמנהגנו נחשב כנכסים שאינם בעין שלכו"ע מועילה מחילתה.

מכר לכשתמות אשתו: ח"מ,ב"ש – מחלוקת הראשונים היא דוקא במכר גוף ופירות עכשיו אך אם מכר הגוף לכשתמות אשתו המקח קיים, למ"ד שאפשר למכור שדה זו שאירש מאבא^[1]. וכתבו שיכול גם למכור הפירות מיד והגוף לכשתמות, והח"מ כתב שה"ה בנכסי מילוג^[2].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]