פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קא א

סעיף א[עריכה]

אלמנה, כל זמן ששטר כתובה בידה, גובה לעולם, בין אם נותנים לה מזונות בבית אביה או בבית בעלה (כתובות קד,א), ונשבעת, אפילו לאחר שנשאת^א (רמב"ם ושו"ת רא"ש, דלא כעיטור ובעה"ת). אפילו עברה עליה שמיטה, אינה נשמטת^ב (נד,א) אא"כ פגמה אותה, שגבתה מקצת או שזקפה במלוה (כשמואל גיטין יח,א). ואם אין כתובתה בידה ובאה לגבות בתנאי ב"ד במקום שאין כותבים, אם נותנים לה מזונות בבית אביה^ג (או שנשאת לאחר^ד) (מרדכי סוף פ' הנושא), אינה גובאת אלא עד סוף כ"ה שנים. אבל שתקה כ"ה שנה ולא תבעה, מחלה. ואם תבעה תוך כ"ה שנים, מונים לה כ"ה שנים מיום שתבעה וכן יורשיה צריכים לתבוע תוך כ"ה שנים למיתתה, ואם שתקו יותר מכ"ה שנים, מחלו (כתובות קד,א). (וכל שזכרה ואמרה שמה ששותקת לאו משום מחילה, הוי כתבעה) (הר"ן פרק הנושא).

א. לאחר שנישאת: עיטור,בעה"ת: אינה נאמנת להישבע ולגבות אפילו אם כתובתה בידה, אלא אם יש לה עדים שלא קיבלה.

רמב"ם,שו"ת רא"ש,שו"ע: גובה בשבועה אם כתובתה בידה.

גבייה מיתומים לאחר שנישאת: רמב"ם: לא גובים מיתומים כי כבר לא שייך הטעם של חן. ש"ג – אמנם אם נישאת על דעת המעות שתקבל לכתובתה שייך הטעם של חן, שלא יגרשה מפני שהטעתה אותו.

שו"ת רא"ש,ח"מ: במקרה שמת פתאום לא חוששים לצררי, ולכן יודה הרמב"ם שגובים מיתומים אע"פ שלא שייך הטעם של חן.

ב. אינה נשמטת: כתובות נד,ב: תנאי כתובה ככתובה דמי נפקא מינה... לשביעית.

רש"י,טור: מבאר הנפק"מ שהשביעית אינה משמטת גם תנאי כתובה.

תוס',ר"ן: כל חוב שלא נוצר מהלוואה אינו נשמט, וא"כ אף אם אין דינם ככתובה אינם נשמטים, ולכן צריך לבאר הנפק"מ שאם פגמה הכתובה פגמה גם התוספת.

ג. נותנים לה מזונות בבית אביה:

משנה כתובות קד,א: כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם. כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים.

ר"ח,ראב"ן,הגה"א: החילוק הוא בין מקבלת מזונות לאינה מקבלת. המשנה נקטה בחילוק אם היא בבית אביה או בעלה משום שבד"כ הדברים תלויים זה בזה.

רמב"ם,רא"ש,שו"ע: החילוק הוא בין בית בעלה לאביה. בבית בעלה איננו אומרים שמחלה אפילו כשאינה מקבלת ובבית אביה אומרים שמחלה אפילו כשמקבלת. בדעת הרא"ש הב"ש מדייק רק את הצד השני (וברמב"ם את שני הצדדים), ומשמע קצת שסובר שאין ראיה לצד הראשון, אמנם הח"מ מדייק את הצד הראשון.

ד. נישאת לאחר: ב"ש – מדובר שמודים שלא נפרעה, אחרת לדעת הד"מ בסימן הקודם אינה נאמנת אפילו במקום שאין כותבים כתובה.

זקנה: שו"ת רשב"א,ב"י – נזקקים לגבות כתובתה אע"פ שאינה ראויה להינשא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.