פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קב ב

סעיף ב[עריכה]

לא הניח אלא מטלטלים שאין בהם קדימה, כגון דלא אקני לה מטלטלי אגב מקרקעי^א, יתנו לבעל חוב, אפילו הוא מאוחר, ותדחה האשה מלגבות עיקר ותוספת^ב (רי"ף,רמב"ם,רא"ש מכתובות פו,א). ומיהו אם תפסה, אפילו שלא בב"ד, אין מוציאין מידה^ג (רא"ש). הגה: וי"א דאפילו תפסה, מוציאין מידה (מרדכי בשם מוהר"ם פ' הכותב), וכן הורו האחרונים (מהרי"ל ומהרי"ו). ואין חלוק בזה בין מלוה בשטר או מלוה על פה הידועה (מהרי"ו סימן ל'). אבל אם אינה ידועה, יכולה לומר: דילמא אינו חייב לך. ולכולי עלמא אם תפסה פקדון של אחרים שהיה ביד בעלה, צריכה להחזיר^ד (מהרא"י בפסקיו סי' ר"ס). י"א דאין כותבין אגב, בכתובה, וכן נוהגין. מיהו אפילו כתב בזמן הזה, אין לחוש, וכמו שנתבאר לעיל סימן ק'.

כשיש רק קרקע אחת:

כתובות פו,א: האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובע"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי: לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי לאשה מסלקינן לה בארעא, האי כי דיניה והאי כי דיניה. ואי לא איכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד: לבעל חוב יהבינן ליה לאשה לא יהבינן לה, מאי טעמא? יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא.

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: כך הדין גם במטלטלין לאחר תקנת הגאונים, שנותנים לבע"ח. בקרקעות הדין כן כשאין אחד מהם מוקדם יותר, ובמטלטלין תמיד לפי שאין בהם קדימה.

באלמנה: רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: גם באלמנה יש קדימה לבע"ח. הגמ' עצמה עסקה בגרושה.

ר"ת,ראבי"ה: יחלוקו. ר"ת נימק שאין בעיה של נעילת דלת כיוון שמיתה לא שכיחה, וראבי"ה נימק שדוקא בגרושה שהבעל חי והבע"ח גובה מעיקר הדין יש לו קדימה, משא"כ כשמת שגובה מהיתומים מטלטלין רק מכח תקנת הגאונים.

א. כתב לה מטלטלין בלי אגב: הח"מ מדייק מהשו"ע שאף במקרה זה יש קדימה לבע"ח, למרות שכאן האשה גובה מעיקר הדין ולא רק מתקנת הגאונים, והטעם כדברי הרמב"ם שהבע"ח הוציא מעות ואילו האשה לא חסרה דבר. ומ"מ כששיעבד אגב הקודם זוכה. אמנם רעק"א והבית מאיר חולקים באלמנה וסוברים שבמקרה זה מכיוון שהיא גובה מהדין והבע"ח רק מתקנת הגאונים היא עדיפה, ומ"מ כתב הבית מאיר שבגרושה דברי הח"מ נכונים משום שאז שניהם גובים מדינא.

ב. נדוניא: רמב"ם,שו"ע סע' ה – דינה כחוב והאשה חולקת עם בעל החוב.

תוספת שליש: ב"ש: אע"פ שבד"כ דינה כנדוניא, כאן יש לומר שדינה ככתובה, כיוון שכאן הטעם שהבע"ח קודם לה הוא שהיא לא חסרה דבר, וגם בתוספת היא לא חסרה דבר.

מהרח"ש: גם כאן דין התוספת שליש כדין הנדוניא ואין הבע"ח קודם.

ג. תפסה מטלטלין: לגבי קרקעות עיין בסעיף הבא.

רא"ש,שו"ע: אם תפסה מטלטלין אין מוציאין מידה. הרמב"ם כתב כן לגבי שני בע"ח, שבמקום שאין דין קדימה (אלא יחלוקו) אם תפס אחד מטלטלין אין מוציאין מידו, והח"מ כתב שסובר כרא"ש, אך הב"ש כתב שאין ראיה, כי יתכן שבאשה שתפסה לכתובה מוציאים ונותנים לבע"ח כדי שלא לנעול דלת.

מהר"ם^[1],מהרי"ו,מהרי"ל,רמ"א: מוציאין מידה. הח"מ סק"ט הסתפק אם כתבו כן דוקא במטלטלין ולבסוף הוכיח מהמהר"ם שאף בקרקעות.

ח"מ,ב"ש: מדובר דוקא בתפסה שלא בבי"ד, אך גבתה ע"פ בי"ד לכו"ע אין מוציאין. הח"מ סק"ט הסתפק בכך אך בסק"י הוכיח כן מדברי הרמ"א בסע' הבא, שא"א לכוף האלמנה לתת ערבות, ואם הדין הוא שאפשר להוציא מידה אפשר גם לדרוש ערבות, אלא שמדובר כאן דוקא בתפסה שלא בבי"ד ובסע' הבא מדובר בבי"ד. הב"ש כתב שהמהר"ם דייק דין זה מכך שהרי"ף ייתר בלשונו וכתב "מטלטלין לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן" משמע שבא לרבות שאף תפיסה לא תועיל לה, וכתב הב"ש שכיוון שמרבים מייתור אין ראיה לרבות מעבר לתפסה שלא בבי"ד. וסיים שבעה"ת כתב שמוציאים משום קולי כתובה, ולפי"ז יתכן שהדין כן אף בתפסה בבי"ד אך אינו מוכרח.

ח"מ סק"ט: אף בתפסה שלא בבי"ד צ"ע למעשה, כיוון שהרא"ש והרמב"ם חולקים. לדעת הב"ש אין ראיה מהרמב"ם.

נו"נ: ד"מ,ח"מ וב"ש בשם מהרי"ו: לכו"ע לא מועילה תפיסתה, שאם לא כן נעלת דלת בפני לווין, ועוד דלא גרע מערב.

בית מאיר: אין חילוק והמהרי"ו כתב כן רק כסניף, וכ"ש שאינה חייבת מדין ערב אלא במקרה שם שערבה בפירוש.

ד. פקדון: אף אם אין עדים שזהו פקדון אלא מספיק אומדנא דמוכח (מהרא"י,ח"מ).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]