פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קטו ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה[עריכה]
כל אלו אין להם לא עיקר כתובה ולא תנאי כתובהא ולא תוספתב, אבל תטול מה שהכניסה לו והוא בעין, בין מנכסי צאן ברזל בין מנכסי מלוג. ואם כלה או נגנב או נאבדג, אין מוציאין ממנוד. וכן הדין במי שזינתהה או שיוצאה משום שם רע, שאיבדה עיקר כתובה ותוספת, ונוטלת מה שהוא בעין מכל מה שהכניסה. וכן הדין בכל אותם ששנינו בהן תצא מזה ומזה (כתובות קא).
הגמ' מחלקת בין נשים שנאמר במשנה שאין להן כתובה, שלהן יש תוספת, לבין נשים שנאמר שיוצאות שלא בכתובה שאין להן גם תוספת. והרא"ש מבאר שאין הדבר תלוי בלשון אלא יש חריגים והחילוק הוא בין אלו שכתחילתן כך סופן וא"כ נתן התוספת על דעת כן, לבין אלו שקלקלו אחר הנישואין שאין להן תוספת.
א. תנאי כתובה: הגר"א מציין לגמ' ביבמות פט,א. שם נאמר במשנה פז,ב לגבי מי שהלך בעלה למד"ה ונישאת שאין לה פירות ולא מזונות ולא בלאות. והגמרא פט,א מנמקת שתנאי כתובה ככתובה דמי.
ב. תוספת שליש: הד"מ הביא את דברי המהרי"ק שתוספת השליש שרגילים להוסיף על הנדוניא בגלל שיכול להשתכר ממעות הנדוניא דינה כנדוניא עצמה. הב"ש הקשה שבדין שלנו אין נפק"מ בדברי המהרי"ק שהרי כאן מקבלת רק נדוניא שבעין והתוספת אינה בעין, ויישב שכיוון שהתוספת באה מהנדוניא נחשבת בעין. אמנם הברית אברהם והשבו"י חלקו על הב"ש, והברית אברהם כתב שהמעיין במהרי"ק יראה שעוסק בקטנה שלא קנסוה ונוטלת גם נכסיה שאינם בעין, ולכן נוטלת אף תוספת השליש.
ג. פשע הבעל: ב"ח,שבו"י: חייב. השבו"י מבאר שבנצ"ב מבואר בסי' פה,ב שלא נפטר מטעם שמירה בבעלים משום שהוא קיבל אחריות להתחייב אף בכך, ואמנם שם נאמר שבמילוג נפטר מטעם שמירה בבעלים, אך שם מדובר דוקא באשה רגילה שמגרשה, משא"כ כאן שקנסוה ומפסידה עיקר כתובתה ותוספת ונכסיה שאינם בעין, אין לקונסה יותר ולהפסידה כל כך.
ח"מ,ב"ש: פטור מטעם פשיעה בבעלים שהרי היא עימו במלאכתו. אמנם אם מכר מילוג ואכל דמיהם הוי כגזלן וחייב.
ד. קרן של מילוג: ח"מ – מסתפק אם מפסידה גם את הקרן מנכסי המילוג שאינם בעין, כדין ממאנת, או שיש לחלק וכאן מפסידה רק את הרווחים.
ה. אלמנה שנישאת והתברר שזינתה לפני נישואיה:
באר היטב בשם מהרי"ט: אין לה כתובה, כמו בנשא בתולה ונמצאת בעולה שהוי כמקח טעות, וכך כאן היא מאוסה בעיניו, ויתכן שאפילו תוספת אין לה.
חת"ס: יש לפקפק בכך, ואין ראיה מנשא בתולה לפי ששם רצה לטעום טעם בתולה, ואף המהרי"ט לא החליט כן להלכה אלא הסתפק. ותוספת ודאי שיש לה, לפי שלא גרע מחייבי לאוין שאפילו אם לא הכיר בה יש לה.
קטנה שזינתה ברצון: רש"י,ראב"ד,רמ"א סח,ז: הוי כאונס ומותרת לבעלה ואינה מפסידה כתובתה. הר"ן ביאר שמקורם מהנאמר ביבמות לג,ב שפיתוי קטנה אונס הוא. ב"ש – רוב הפוסקים סוברים כראב"ד.
רמב"ם: אסורה לבעלה ומפסידה כתובתה. ב"ש – אך לא קנסו קטנה, ולכן מפסידה רק עיקר ותוספת, אך לא את הנכסים שהכניסה אפי' אם אינם בעין.
שו"ע קעח,ג: יש מי שאומר שנאסרת ויש מי שאומר שאינה נאסרת. ראה פת"ש סח,סק"ח שהשו"ע לא הכריע.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.