פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קטו ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קטו ז

סעיף ז[עריכה]

מי שראה אשתו שזינתה^א, או שאמר לו אחד מקרוביו או מקרובותיה, שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם, שזנתה אשתו^ב, בין שהיה האומר איש בין שהיתה אשה, הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת, ה"ז חייב להוציאה ואסור לו לבא עליה (רמב"ם מקידושין סו,א), ויתן כתובה. ואם הודית לו שזינתה, תצא בלא כתובה. ולפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זינתה תחתיו, אם ראה אותה בעצמו^ג, ואח"כ תגבה כתובתה. אבל בדברי אחר אינו יכול להשביעה אלא ע"י גלגול^ד (רמב"ם). הגה: הרבה קרובים כולם אינם רק כעד אחד (הגהות מרדכי דיבמות). וע"ל סי' קע"ח סעיף ט'. וי"א דלא יכול לומר שמאמין לעד אלא אם מאמין לו ג"כ בשאר דברים^ה, אבל אם אינו מאמין לו בשאר דברים, רק בדבר זה, משום דבלאו הכי נחשדת לו קצת, לא נאסרה עליו משום זה (מהרי"ק שורש פ"ב).

א. כפייה לגרש באומר שראה שזינתה:

רמב"ם,בית מאיר,בגדי כהונה,רעק"א: לא כופים. הבית מאיר נימק שבכל דבר שאין בי"ד מענשין בדיני אדם גם אין כופין להוציא. הבגדי כהונה נימק שכיוון שנאמן לחזור בלי אמתלא לא כופים להוציא, וביאר שדוקא בדבר שנוגע לאחרים צריך אמתלא משום שאינם יודעים אם דובר אמת, אך בדבר שבין שניהם כיוון ששניהם יודעים שלא זינתה יכולים לחזור ללא אמתלא. והברית אברהם הוכיח משו"ת הרא"ש שגם בכך צריך אמתלא. החת"ס נימק שאמנם נאמן כלפי עצמו אך אנו לא יכולים לכוף כי חוששים שמשקר ואז הגט יהיה מעושה. עפי"ז כתב שבשאר איסורים ודאי כופים כששוויה אנפשיה.

רא"ם,צ"צ,ברית אברהם: כופים. הברית אברהם כתב שכן גם דעת הרמב"ם, אלא שעסק בבעל שאמנם יודע שאשתו זינתה אך לא אמר כן, אולם אם אמר שיודע הרי שוויה אנפשיה וכופים. החת"ס כתב שלדעת הרמב"ם לא כופים ולדעת הריטב"א כופים ואם יחזור בו הבעל נראה שגם הריטב"א יודה, ואע"פ שכלפי עצמו אינו נאמן לחזור ולהתירה מ"מ איננו כופים מחשש לגט מעושה. עיין עוד בפת"ש סח,ז לגבי האומר פתח פתוח מצאתי, שלדעת המהריב"ל כופים להוציא ולדעת ר"י הלוי לא.

ב. העד נאמן עליו: קידושין סו,שו"ע: חייב לגרשה.

שו"ת רשב"א,מל"מ: דוקא בשותקת, אך במכחישה לא כי עד אחד בהכחשה אינו כלום.

תשו' מיימוניות,רמ"א,רעק"א: אף במכחישה. רעק"א דייק כן מדברי הרמ"א בסע' ו שאם הודתה בפני אחד וחזרה בה מותרת אף כשמאמין לעד, משמע שאם העד ראה מעצמו אסורה אף שמכחישה כעת, וכתב רעק"א מסתפינא להקל בעד אחד בטומאה הנאמן לבעל, אך בעד כיעור וילדה לי"ב חודש יש להקל^[1].

ג. להשביע כשראה בעצמו: רמב"ם,שו"ע: יכול להשביעה שלא זינתה, ורק אם תישבע תיטול כתובתה. כס"מ – כעין שבועת אישתבע לי דלא פרעתיך.

מ"מ: אינו יכול להשביעה. אינו דומה לאישתבע דלא פרעתיך אלא לאישתבע דאינו אמנה או ריבית, שא"א להשביע.

ד. להשביע ע"פ ע"א: רמב"ם,שו"ע: אינו יכול. כס"מ – כיוון שהוא טוען שמא.

ח"מ: הבין שמדובר בעד כשר והקשה שנפסק בחו"מ עה,כג שיכול להשביע על פיו.

ב"ש: הבין שמדובר בעד פסול, ולפיכך הרמב"ם והשו"ע לשיטתם בחו"מ עה,כא שאינו יכול להשביע, אך מקשה על הרמ"א שבחו"מ עה,כג פסק שאפשר להשביע בשמא ע"פ עד פסול הנאמן עליו וכאן לא השיג. התומים^[2] והבית מאיר מיישבים שדוקא היסת אפשר להשביע שם, משא"כ באישתבע לי דלא פרעתיך.

ה. נאמן עליו: מהרי"ק,רמ"א: נאסרת עליו רק אם מאמין לעד גם בשאר דברים.

בית מאיר,רעק"א: אף כשמאמין רק בדבר זה. הבית מאיר הוכיח כן מתשובת רשב"א שאפילו אם מאמין לעכו"ם שאינו מסל"ת נאסר. ורעק"א כתב שאין ראיה ומ"מ ראוי להחמיר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]