פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קיב ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קיב ח

סעיף ח[עריכה]

אין הבנות נזונות ממשעבדי, אפילו קנו ממנו, ואפילו היו בשעת קנין, כגון שגירשה והיו לה בנות ממנו והחזירה וקנו ממנו (כתובות קב,ב) ויש מי שאומר דה"מ כשקנו ממנו בשעת נשואין בכלל מה שקנו ממנו בתנאי כתובה, אבל אם קנו ממנו לאחר נשואין על מזון הבנות, ניזונות אף ממשעבדי (רמ"ה).

גבייה ממשועבדים:

גיטין נ,ב: הטעם שאין הבנות ניזונות ממשועבדים, לדעת עולא משום שאין כתובין ולדעת ר' חנינא משום שאין קצובין.

כתובות קב,ב: הטעם הוא משום חשש צררי.

קשה – א. מדוע בגיטין לא נימקו מטעם צררי ומדוע כאן לא מטעם שאין כתובין.

ב. מדוע בחשש צררי באלמנה צריכה שבועה אך גובה ואילו במזון הבנות אינן גובות כלל ממשועבדים^[1]?

תוס' א: א. הטעם של כתובין נצרך למקרה שהאב מודה שלא התפיסה צררי והטעם של צררי נצרך למקרה שעשו קנין. ב"ש – לפי"ז כשעשו קנין וגם הודה יכולות להישבע ולטרוף ממשועבדים.

ב. חשש צררי חזק יותר כשיש גם חיוב מתנאי כתובה וגם מדובר במזונות בנותיו שנח לו יותר בהרווחתן.

תוס' ב: א. הטעם של כתובין נצרך ושייך רק כשלא עשו קנין והטעם של צררי נצרך ושייך רק במקרה שעשו קנין.

ב. חשש צררי חזק יותר כשיש גם חיוב מתנאי כתובה וגם עשו קנין.

הב"ש כותב שלפי תירוץ זה איננו נזקקים לחדש שהודאת האב מועילה, אלא חוששים לקנוניא. וכתב עוד נפק"מ, שלתירוץ זה כל מי שיש לו תנאי כתובה כגון מזונות אשתו ועשו קנין חוששים לצררי ואינו גובה ממשועבדים ולא רק בנותיו שנח לו בהרווחתן. הרשב"א והמ"מ כתבו שאשתו גובה מזונות ממשועבדים אף כשעשו קנין, וא"כ סברו כתירוץ הראשון. הח"מ הביא רק את התירוץ הראשון.

רמ"ה: פסק שבמקרה שיכתבו להן שטר בנפרד או שיעשו קנין לאחר הנישואין בנפרד משאר הכתובה, שאז לכתיבה עומד, גובות ממשועבדים בשבועה. וכתב הבית מאיר שעולה מדבריו תירוץ שלישי לגבי השאלה השנייה: בכתובה יש לטובתה חזקת שטרך בידי, משא"כ במזון הבנות שהכתובה בידה משום עיקר כתובה ואין מכך ראיה על המזונות. הב"ש מוכיח שסובר ביישוב הגמרות (הקושיא הראשונה) כדרך הראשונה של התוס', לפיה מועילה הודאה של האב ולא חוששים לקנוניא, ולכן גם מועיל חזקת שטרך בידי ולא אומרים שהאב החזיר להן את השטר, אמנם ההפלאה והבית יעקב דחו שאפילו אם חוששים לקנוניא במקרה שיש שטר גובים מכח השטר ולא חוששים לקנוניא, וכמו בכל חוב שאם יש למלווה שטר יכול לגבות מלקוחות ולא חוששים לקנוניא.

בה"ב: לגבי השאלה השנייה סובר שאכן נערות יכולות להישבע ולגבות מזונות, אמנם קטנות אינן בנות שבועה ולכן אינן יכולות לגבות.

שו"ע: כתב בסתם שאינן גובות ממשועבדים ויש מי שאומר כרמ"ה שאם עשו קנין בנפרד לאחר הנישואין גובות ממשועבדים. הח"מ מבאר שלאו דוקא אחר נישואין אלא אף אם עשו שטר נפרד בשעת הנישואין.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]