פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קיג ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
קטנה יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה, ונתנו לה מאה או חמשים זוז, יכולה היא משתגדיל להוציא מידם פרנסת נדוניא הראויה לה (משנה כתובות סח,א). (ואפילו שתקה זמן רב משתגדיל, יכולה אח"כ לתבוע פרנסתה) (כן משמע לשון הטור וכן כתב המ"מ פרק שני בשם הרשב"א והר"ן פרק מציאת האשה). ואפילו לא היו האחים זנים אותה. ואף על פי שלא מחתה בשעת נשואין, מפני שהקטנה אינה בת מחאהא. ואם נשאת הבת אחר שגדלה, בין נערה בין בוגרתב, ולא תבעה פרנסתה, אבדה פרנסתה אא"כ היו האחים זנין אותה אחר נשואיה (והיא ידעה כן בשעת נישואין) (הר"ן פרק מציאת האשה). ואם מחתה בעת נישואיה, הרי זו מוציאה הראוי לה (סח,ב) כל זמן שתרצה (רשב"א). ואם בגרה ועודה בבית אביה, בין שבגרה אחר מותו בין שהניחה בוגרת (רמב"ם), (ויש חולקין וסבירא להו דאם הניחה בוגרת אין לה פרנסה כללג) (טור בשם הר"ר יונה והרא"ש), אם פסקו האחים מלתת לה מזונותיה, שהרי אין לה מזונות, ושתקה ולא תבעה פרנסת נדוניתה, אבדה. ואם מחתה, לא אבדה. ואם לא פסקו האחים מלזונה, וזנו אותה בבגר, אע"פ שלא מחתה לא אבדה פרנסת נדוניתה כל זמן שהם זנין אותה, שיש לה לטעון מפני שהם זנים אותה אע"פ שאינם חייבים והיא עדיין לא נשאת, מפני זה לא תבעה פרנסתה (סח,ב). (מי שצוה לתת לבתו שליש נכסיו, והשיאוה אחיה ולא נתנו לה, צריכים ליתן לה אחר כךד) (תשובת רשב"א סימן אלף מ"ג).
סיכום: קטנה (אפי' נישאה וכן נערה שלא נישאה) אינה מפסידה אפילו כשלא זנים אותה ולא מחתה; נערה שנישאה וכן בוגרת שלא נישאה אינה מפסידה אם זנים אותה או אם מחתה; בוגרת שנישאה אינה מפסידה רק אם מחתה.
א. קטנה אינה בת מחאה: הח"מ גרס "אינה בת מחילה".
כשמחלה בפירוש: מרדכי,הגה"א,ח"מ: מועילה מחילתה, אם הגיעה לעונת הפעוטות. אע"פ שמדינא דגמרא גובה רק מקרקעות, ובקרקעות אין מחילתה מועילה, מחילת זכות הגבייה נחשבת כמחילת מטלטלין.
רשב"א: לא מועילה. הב"ש הביא שתי הדעות.
ב. נערה ובוגרת: ח"מ,ב"ש – דברי השו"ע אינם מדוקדקים, כיוון שיש חילוק ביניהם, שבנערה שנישאת מספיק או שזנים אותה או שמוחה, ואילו בבוגרת שנישאת מועילה רק מחאה, וכן מבואר בדברי השו"ע עצמו בסוף הסעיף, שכתב לגבי בוגרת שלא הפסידה אם זנים אותה "והיא עדיין לא נישאת", משמע שאם נישאת הפסידה.
כתב הב"ש, שמוכח מהתוס' ומכל הפוסקים שנערה שרק התארסה ולא נישאה דינה כקטנה. עוד כתב, שאין חילוק בדינים אלו בין אם ידעה הדין או לא.
ג. הניחה בוגרת: רמב"ם,שו"ע: דינה כבגרה לאחר מותו, שאם מחתה יש לה פרנסה.
ר' יונה,רא"ש,רמ"א: אין לה פרנסה. מכך שלא השיאה בחייו מוכח שלא התכוון לתת לה פרנסה.
ט"ז,ב"ש: בזה"ז שאנו במתי מעט לכו"ע יש לה, ואין ראיה מכך שלא השיאה כי יתכן שלא הזדמן לה זיווג הגון.
ד. ציווה לתת לביתו: רמ"א בשם שו"ת רשב"א: לא איבדה מתנה זו אף אם לא מחתה.
ח"מ,ב"ש: טעמו הוא שדוקא פרנסה שהיא תקנת חכמים הפסידה, משא"כ אם קיבלה מתנה. וכתב הח"מ שמ"מ אין ראיה מהרשב"א כיוון שהוא עוסק במקרה אחר וכן יש שם ט"ס.
חש"ל: טעמו הוא שדברי שכ"מ כמסורים, וכמבואר בחו"מ סי' רמא שמחילה מועילה רק בחוב ולא בחפץ שכבר ניתן. וכתב שיש ראיה מדברי הרשב"א.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.