פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קיז ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
היו בה מומין שאפשר שנולדו בה אחר האירוסין, אם נמצאו בה אחר שכנסה לבית הבעל, על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היה בה והיה מקחו מקח טעות. ואם נמצאו בה והיא בבית אביה, על האב להביא ראיה שאחר האירוסין נולדו ונסתחפה שדהו (משנה כתובות עה,א). הגה: וי"א דאם האב טוען ודאי, על הבעל להביא ראיה (המ"מ פכ"ה בשם הרשב"א). וי"א דאם הגיע זמן לכנס, אע"פ שלא כנסה, הוי כאילו היתה ברשות הבעלא (רבינו ירוחם נכ"ג ח"ב).
כתובות עה,א: משנה: היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות. גמרא: רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו סיפא נמי כאן נמצאו וכאן היו. איתיביה אביי: נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות, עד שלא תתארס אין משתתארס לא, ואמאי לימא כאן נמצאו וכאן היו?... אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי חזקה העמד הגוף על חזקתו וחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו והאי ראה וניפייס הוא. מאי אמרת חזקה אין אדם מיפייס במומין? הוי חדא במקום תרתי וחדא במקום תרתי לא אמרינן. עד שלא תתארס העמד הגוף על חזקתו לא איכא למימר, מאי איכא חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו והאי ראה וניפייס הוא? אדרבה חזקה אין אדם מיפייס במומין והעמד ממון על חזקתו. רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך. הרא"ש כתב שאין נפק"מ בין רבא לרב אשי.
רש"י,תוס',שו"ע: מדובר גם כשהאב טוען ברי. בשיטת רבא מבארים שאומרים כאן נמצא כאן היה גם כשהאב טוען ברי, ואת דברי רב אשי מבארים שחזקת הבת אינה מועילה לאביה (ואין הבדל בין ברי לשמא).
רמב"ן,רשב"א,ר"ן,רמ"א: מעמידים לפי רב אשי שמדובר רק כשהאב טוען שמא, ומבארים את דבריו שטענת הברי של הבת אינה מועילה לאביה. הר"ן מעמיד בכך גם את שיטת רבא ומבארו שאומרים כנכ"ה רק כשהאב וביתו שמא.
בוגרת שלא כנסה: רא"ש,ב"ש – הבעל צריך להביא ראיה, לפי רבא משום שלא נמצא בבית אביה ולפי רב אשי משום שהיא בעלת הכתובה וא"כ חזקתה או טענת הברי שלה מועילים. בכנכ"ה לא הולכים לפי המיקום הגאוגרפי אלא לפי הרשות, ובוגרת אינה ברשות אביה.
נמצאו אחר שכנסה: גמ',שו"ע: הבעל צריך להוכיח שהיו לפני האירוסין ולא מספיק שיוכיח שהיו קודם שכנסה. משום שכשכנסה יש כנגד חזקת אין אדם מתפייס במומים שתי חזקות – העמד גוף על חזקתו ואין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, ולכן לא אומרים כנכ"ה.
ב"ש: דוקא לגבי עיקר כתובה, אך לגבי התוספת מספיק שיוכיח שהיו קודם שכנסה. וכן לגבי בוגרת שלא כנסה מספיק שיוכיח שהיו בהיותה נערה, ולא צריך להוכיח שהיו קודם האירוסין. לגבי התוספת לא מועילה חזקת הגוף, משום שאף אם נולדו לאחר האירוסין פטור, כי ההתחייבות היא מהנישואין ואז הם כבר היו והוא לא ידע מהם והיא לא גילתה, ועל דעת כן לא התחייב בתוספת. לגבי בוגרת שלא כנסה אין את חזקת אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקה.
נמצאו אחר שכנסה מומים שא"א לבדוק:
ב"ש – מספיק שהבעל יוכיח שהיו לפני שכנסה. במומים שא"א לבדוק כגון נכפית לפרקים אין את החזקה שבדקה, וכשיש חזקה מול חזקה (ולא שתיים כנגד אחת) אומרים כנכ"ה, וא"כ מספיק שיוכיח שנמצאו לפני שכנסה, שאז היתה ברשות אביה, ואז נאמר שהיו אף קודם לכן. וכתב הב"ש שלכאורה לפי רב אשי גם כאן צריך להוכיח שהיו לפני האירוסין, כיוון שלשיטתו לא אומרים כנכ"ה, והואיל וכעת הכתובה שלה חזקתה מועילה לה, אמנם הרא"ש כתב שאין נפק"מ בין רבא לרב אשי, ואפשר לומר שהואיל והוכיח שנמצא כבר לפני שכנסה נמצא שאז כבר נולד הספק, ומכיוון שאז הכתובה לא היתה שלה לא מועילה חזקתה.
א. הגיע זמן ולא כנסה: הח"מ והב"ש תמהו על הרמ"א, וכתבו שאף בר' ירוחם לא נכתב כן.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.