פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קיח ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
הכותב לאשתו בשעת נשואין שטר חוב בסכום ידוע, ומתנה שתוכל לגבותו בכל עת שתרצה, אם תגבנו ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות; ואם יש עליה חוב שלותה אחר שנשאת, אינה גובה ממנו. אבל אם לותה קודם שנשאת, גובה ממנוא. אבל אם אינו עומד לגבות אלא לכשתתאלמן או תתגרש, אינו יכול ב"ח לגבות ממנו (שו"ת רא"ש), אלא ימכרוהו ב"ד בטובת הנאה לו או לאחר, אבל לא לבעל (וזה אינו נכון, אלא לא ימכרו בית דין בטובת הנאה לא לו ולא לאחרים, דכל לגבי בעלה ודאי מחלה, ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינןב) (טור וב"י בשם גמרא החובל).
א. לוותה קודם שנישאת: שו"ת רא"ש,שו"ע – הבע"ח גובה. הח"מ תמה מדוע, הרי לאשה עצמה יש רק גוף ולא פירות, וא"כ כיצד בע"ח הבא מכוחה עדיף ממנה, וכעין זה תמה הב"ש מדוע לא אומדים שנתן לה שלא ע"מ לפרוע חובותיה, וכתב שלדברי המהרי"ו שהביא בסי' צ,סק"ד מובן, משום שלא אומרים אומדנא בהודאה.
ב. מכירה בטוה"נ: בשו"ת רא"ש נכתב כמובא ברמ"א שאין למכור, וביאר הח"מ שהנכתב בשו"ע הוא ט"ס.
הח"מ הבין שמעמד הנכסים שנותן לה בשטר חוב זה הוא כנ"מ ונצ"ב בעין ולפיכך תמה מהשו"ע חו"מ תכד,ט הכותב שביש לה נ"מ ונצ"ב בעין חייבת למכור בטוה"נ לפי שאינה יכולה למחול, והב"ש כתב שמעמד הנכסים כאן נחשב כחוב כתובה ולא כנכסים בעין.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.