פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכט א

סעיף א[עריכה]

כותבין שם האיש והאשה, בגט. ואם יש לאחד מהם שתי שמות, כותבין שם שהם רגילים בו ויודעים בו ביותר, וכותבים: איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שום שיש לה (גיטין לד,ב ע"פ בה"ג,רי"ף ורמב"ם). ואם כתב חניכתו וחניכתה, כשר (פז,ב). הגה: וכל שכן אם כתב עיקר השם לבד, דכשר, ולכן אין להקפיד על הכינויים כל כך. וי"א דאין לכתוב כל שום שיש לו, אלא אם יש לו שני שמות יכתוב: פלוני דמתקריא פלוני (ר"ת וב"י בשם הרמב"ן והרשב"א), וכן נוהגין, ואין לשנות. ואפילו נכתב הגט אין לגרש בו, אע"פ שכתב: וכל שם, עד שיכתוב שני השמות (בקונטריס). לא כתב אלא שם האחד, אפילו הוא שם הטפל וגירש בו, כשר (טור).

הוחזק בשני שמות באותו מקום:

כיצד כותבים את שני השמות?

גיטין לד,ב: משנה: התקין ר"ג הזקן, שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו. גמרא: ההיא דהוו קרו לה מרים, ופורתא שרה, אמרי נהרדעי: מרים וכל שום שיש לה, ולא שרה וכל שום שיש לה.

בה"ג,רי"ף,רמב"ם,שו"ע: כותבים את השם העיקרי ומוסיפים "וכל שום". לשיטה זו כותבים כן תמיד, אף כשיש לו רק שם אחד, וכן פסק השו"ע בסע' ח. הרמ"א כתב שלשיטה זו אם כתב השם העיקרי בלי "וכל שום" כשר בדיעבד.

ר"ת,רמב"ן,רמ"א: כותבים העיקרי דמיתקרי הטפל, ואף אם כבר כתב העיקרי וכל שום אין לגרש בו, אך אם כבר גירש כשר בדיעבד. לשיטה זו כשיש רק שם אחד לא מוסיפים כלום.

ראב"ד: כותבים העיקרי דמיתקרי הטפל ומוסיפים אח"כ "וכל שום". הרשב"א סובר כר"ת אך למעשה כתב שנהגו כראב"ד.

כתב שם הטפל:

רשב"א: כשר לכתחילה באחד מהם ואפילו בטפל. ק"ו מחניכה שכשר לכתחילה.

תוס',רא"ש,רמב"ן: כשר בדיעבד, אך לכתחילה יש לכתוב שניהם. שונה מחניכה הכשרה לכתחילה, לפי שבחניכה מדובר שהחניכה ידועה לכל או שהחניכה דומה לשם המקורי ולכן לא יתבלבלו. ומדובר כאן דוקא כשנקרא כאן בשני השמות, אך שם אחד במקום כתיבה ואחד במקום נתינה וכתב רק כמקום הכתיבה פסול, כמבואר בסע' ד.

רמב"ם: אם כתב את השם הטפל והוסיף "וכל שום דאית ליה" פסול.

ב"י בטור,ב"ש: לדעת הרא"ש כשר בדיעבד דוקא כשכתב "וכל שום" והרמב"ם פוסל אפילו בכך אם פירש רק את השם הטפל. הד"מ כתב שגם לטור בדעת הרמב"ם פסול דוקא כשהוסיף "וכל שום", והרא"ש חלק והכשיר אפילו בהוסיף.

ב"י: לדעת הרמב"ם פסול דוקא כשכתב הטפל והוסיף "וכל שום" אך אם לא הוסיף כשר בדיעבד, ולדעת הרא"ש שהכשיר בדיעבד אפשר לומר שמודה לרמב"ם ובהוסיף "וכל שום" פסול ואפשר לומר שעסק בין בהוסיף בין בלא הוסיף והכשיר. בניגוד לטור, סובר הב"י שההוספה גורעת משום שבכך הופך את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר.

שו"ע: לכתחילה יש לכתוב שניהם (שלא כרשב"א), ובדיעבד אם כתב הטפל והוסיף "וכל שום" פסול (סע' ב).

רמ"א: כתב שם הטפל בלי "וכל שום" וכבר גירש בו כשר בדיעבד. כמבואר בב"י ובד"מ דינו עדיף מאם הוסיף "וכל שום".

ב"ש: גם כשלא הוסיף "וכל שום" פסול בדיעבד. הב"י התקשה ברמב"ם לפי פירושו ברמב"ם שבדין חניכה מדובר בחניכה שהכל קורין בה, ולכן נאלץ לחלק כך, אולם לפי פירושי שם אין צורך לחלק כך^[1].

גט פשוט: בשעת הדחק ועיגון גדול יש להקל כשלא הוסיף "וכל שום".

חניכה: משנה גיטין פז,ב: כתב חניכתו וחניכתה - כשר.

ר"ח,רא"ש: כשר לכתחילה.

רמב"ם,שו"ע: רק בדיעבד. מחלוקתם תלויה בגירסא במשנה בגיטין פז,ב, שלדעת הרא"ש "וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין" מוסב על כתיבת חניכה ואילו לרש"י ולרמב"ם מוסב על כתיבת "פלוני בן פלוני" בלי לכתוב "עד".

ב"י: הרמב"ם עוסק בחניכה שהכל קורין בו ורק בשטרות ובעליה לתורה משתמש בשמו העיקרי, וחלוק על הרא"ש. יש ליישבו מדין מומר בסע' ה שלכתחילה כותבים שם ישראל אע"פ שנחשב כחניכה ששם אין להזכיר שמו הגוי ולכן הוי כדיעבד, או שהואיל ומעיקרו נקרא בשם ישראל עדיף מחניכה.

ב"ש: הרמב"ם מודה לרא"ש אלא שעסק בחניכה שאין הכל קורין בה.

כתב במקום שכותבים "וכל שום" ושלח למקום שאין כותבים: המהרי"ו פסק שהולכים לפי מקום הנתינה. הב"ש הוסיף שאם לא ידע שבמקום הנתינה אין כותבים ולכן כתבו כשר, כמו הכותב שם מקום הכתיבה בלבד ולא ידע שיש עוד שם במקום הנתינה. אך סיים שהנחלת שבעה פוסל ולכן למעשה יש להקל רק במקום עיגון.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]