פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קנב ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו[עריכה]
האשה שבאה ואמרה: אשת איש הייתי וגרושה אני, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (כתובות כב,א ע"פ טור). וי"א דוקא כשאומרת כך בתוך כדי דיבור, אא"כ נתנה אמתלא לדבריה (ע"פ ר' יונה).
הפה שאסר: משנה כתובות כב,א: האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני - נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר; ואם יש עדים שהיתה אשת איש, והיא אומרת גרושה אני - אינה נאמנת. אמרה נשביתי וטהורה אני - נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר; ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת טהורה אני - אינה נאמנת. ואם משנשאת באו עדים - הרי זו לא תצא.
ר' יונה: נאמנת לחזור ולומר גרושה אני דוקא תוכ"ד.
רמ"ה: נאמנת כל שעוסקת באותו ענין.
טור: נאמנת גם לאחר זמן, הואיל ואינה עוקרת דבריה הראשונים אלא מוסיפה עליהם.
שו"ע: סתם כטור וי"א כר' יונה.
אמרה אשת איש אני: ב"ש: לכו"ע אינה יכולה לחזור ולומר אחר תוכ"ד שהתגרשה כי אינה מפרשת דבריה הראשונים אלא סותרת אותם.
פת"ש: מסתפק אם רשאית ללכת כעת למקום רחוק ולומר תוכ"ד אשת איש הייתי והתגרשתי, שהרי יודעת בעצמה שבאמת התגרשה ושוויה אנפשה אינו מטעם נדר כפי שהוכיח הנו"ב אלא מטעם נאמנות. ביו"ד ב,סק"ה הביא חוו"י שהסתפק אם שוחט שהעבירוהו מלהיות שוחט ע"י רגליים לדבר עם עד אחד ששיקר או אפילו באמת נכשל בשוגג, אם מותר לו לשחוט בצינעא. ובסי' ז,ג הביא מחלוקת לגבי מי שנתפרסם שנשבית, שלדעת השער אפרים יכולה ללכת למקום שלא שמעו ולומר נשביתי וטהורה אני, והיד אהרון גמגם בכך. וביו"ד קכז,סק"ז הביא בשם הבכור שור לגבי המעיד בשקר על דבר שאסור לאוכלו שלראב"ד מותר לו לאוכלו בצינעא ולרמב"ם אסור ונימקו שכל דבר שאסרו חכמים משום מראית עין אסור אפילו בחדרי חדרים. וכתב הפת"ש שלפי"ז באיסור דרבנן מותר, כדברי התוס' בכתובות ס,א שאסור בחדרי חדרים רק כשיחשדוהו שעובר איסור מהתורה.
כבר לפני שבאה לבי"ד אמרה שנבעלה באונס:
נו"ב: דן אם לדמות לשו"ת הרא"ש שנפסק ברמ"א חו"מ עב,יח שאם לפני שבא לבי"ד עדים ראו המשכון בידו וטען שקנאם, שוב אינו נאמן לטעון כן בבי"ד כי כעת כבר אין לו מיגו שיכל לומר שאינם בידו, ולפי"ז גם כאן לא תהא נאמנת לומר בבי"ד שנבעלה באונס במיגו שכלל לא נבעלה, הואיל וכבר הודתה בפני עדים שנבעלה, ולבסוף מסיק שדברי הרא"ש הם דוקא בתביעת ממון.
בזה"ז: שלמי שמחה,חמדת שלמה: אינה נאמנת לומר אשת איש הייתי והתגרשתי, הואיל והיום נשואה הולכת עם כיסוי ראש ופנויה בלי, ויש לדמות ללבשה בגדי נידות ששוב אינה נאמנת לומר שהיתה טהורה אפילו באמתלא הואיל ועשתה מעשה.
בית דוד: הסתפק בכך.
חוות יאיר,פת"ש: נאמנת. דוקא בבגדי נידות אינה נאמנת משום שאין אשה מנוולת עצמה בכך, אך כיסוי ראש אינו נחשב מעשה כל כך ופנויות לפעמים הולכות כך מטעמים שונים.
החזיקה עצמה א"א בפני רבים: מהר"ל,ט"ז יו"ד: בהוחזקה נידה בשכנותיה לא מועיל אמתלא משום שלא כולם יודעים מהאמתלא וא"כ יש לה רעותא על מה סמכה עצמה כשהחזיקה עצמה בפני רבים.
חוות יאיר,פת"ש: לדבריהם נראה שגם בדיננו אם החזיקה עצמה א"א בפני רבים שוב לא תהא נאמנת באמתלא.
תוה"ש,כו"פ: חלקו על סברת המהר"ל. וכן החוו"י הקשה על סברתו, ומשמע שכן הכרעת הפת"ש.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.