פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ק ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ק ב

סעיף ב[עריכה]

אין עיקר כתובה ותוספת נגבים אלא מהזיבורית (משנה גיטין מח,ב). ואינם נגבים מהשבח שהשביחו הנכסים לאחר מותו^א (בכורות נב,א), לא שנא השביחו יורשים לא שנא השביחו לקוחות ובאה לטרוף מהם (רמב"ם). ואינם נגבים אלא מהמוחזק, אבל לא מהראוי (משנה שם). הגה: האב שצוה לתת מתנה לבנו לאחר ב' או ג' שנים, או שצוה שלא לתת לו חלק ירושתו רק אחר ב' או ג' שנים, מקרי ראוי ואין אשת הבן גובאת כתובתה מזה^ב (מהרי"ו סי' מ'). י"א דאם מת יעקב בחיי ראובן בנו, והניח אלמנה הניזונית מנכסיו, אין אלמנת ראובן גובאת כתובתה מאותן נכסים, הואיל והיו משועבדים לאלמנת אביו כשמת ראובן (מרדכי סוף נערה). ודוקא במקום שאין רשות ליורשיו לסלק האלמנה ממזונותיה, אבל במקום שיכולין לסלק האלמנה, אלמנת ראובן גובאת משם^ג (ג"ז שם). שכר פעולה שלא היתה בידו מעולם, מקרי ראוי (מרדכי יש נוחלין). היתה גניבה שלו ביד הגנב, כשמת, ואחר כך הוחזר הגניבה, מקרי מוחזק^ד (כך השיב מוהר"ם). ומלוה שחייבים לבעל, הוי מוחזק וגובה ממנה, אפי' היא על העובד כוכבים (רא"ש). (וכל זה לא מיירי אלא בעיקר כתובה ותוספת, אבל נדוניא ושאר צאן ברזל דינן כשאר חוב). (כ"כ המ"מ פ"ז ובית יוסף בשם נ"י והר"ן ורבינו ירוחם). ויש אומרים דאפילו הכי אינם נגבים רק מן הזיבורית^ה (הר"ן ריש הנזקין).

א. שבח: הגמרא מנמקת, שבכתובה אינה גובה למרות שבע"ח גובה משבח, משום שזהו מקולי כתובה.

שבח דממילא: ח"מ: גם משבח דממילא אינה גובה, כגון התייקרו הנכסים או עלו בה אילנות.

ש"ך קטו,סקל"ב,בית מאיר: גובה, כמו שמצאנו בבכור שדיקלא ואלים נחשב מוחזק וכ"ש התייקרות.

ב. מתנה לאחר כמה שנים: המהרי"ו נימק שהוי ראוי כיוון שזהו חוב שעוד לא גבה וכמו שכר שכיר שטרם נגבה, ודינם שונה ממלווה משום ששם המעות היו פעם ביד המלווה, ולכן נחשב מוחזק גם טרם הגבייה. הח"מ הקשה מדוע הרמ"א נקט דוקא שנתן לאחר כמה שנים, הרי לפי טעמו ה"ה כשנתן כעת אלא שעדיין לא גבה הבן, והב"ש תירץ שהמהרי"ו עסק בהתחייבות, אך הרמ"א עוסק בנתן מעות במתנת שכ"מ, ובכך אם יאמר שנותן כעת הוי מוחזק.

ג. נכסים המשועבדים למזונות אלמנה:

מרדכי כתובות,רמ"א: נחשב ראוי בידי היתומים משום שהלכה כאנשי גליל שאין היתומים יכולים לתת לה הכתובה ולסלקה בע"כ. לכן אם מת אחד היתומים אין אלמנתו גובה מנכסים אלו לכתובתה.

מרדכי שבועות: נחשב מוחזק בידי היתומים, ולכן אם היתומה מתה בעלה יורש נכסים אלו.

ד"מ: מיישב שבשבועות מדובר במקום שנוהגים כאנשי יהודה.

מהרי"ל: דוקא לענין כתובה נחשב ראוי, משום שכתובה מבטלת כתובה, אך ירושה אלימה יותר ולעניינה אין הנכסים הופכים לראוי מפאת הכתובה, והטעם שזו תקנה אלימה יותר הוא שירושה ממילא וכ"ש למ"ד ירושה דאורייתא.

שארית יוסף: אם כבר נשבעה האלמנה נחשב מוחזק בידיה וראוי ביד היתומים, ואם לא נשבעה הדין הוא להפך.

ב"ש: מקשה על השארית יוסף והד"מ^[1] מרש"י ותוס' בב"ב נה,א האומרים שדוקא כשנכסים משועבדים למלך נחשבים ראויים משא"כ כשמשועבדים לבע"ח או לכתובה, ומתרץ שמדובר כאן כשעדיין לא בא ליד הבעל חלק ירושתו, אחרת הוי מוחזק. כלומר, הצירוף שלא בא לידו ושמשועבד למזונות גורם לנכסים להיחשב ראויים.

במקום שנוהגים כאנשי יהודה: מרדכי,רמ"א: נחשב מוחזק בידי היתומים.

ח"מ,ב"ש: אך כנגד שיעור כתובת האלמנה בכל אופן נחשב ראוי.

ד. גניבה: מדובר שלא התייאשו מן הגניבה, אחרת הוי ראוי (מהר"ם,ח"מ).

ה. נדוניא: רמב"ם,רשב"א,רמ"א – דינה כמלווה שגובים ממה שהשביח הלוקח אך לא ממה שהשביחו היתומים.

ממה גובים: רשב"א: דינה ככתובה שנגבית מזיבורית. הגמרא נימקה לגבי כתובה, שיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להינשא, וטעם זה שייך גם בנדוניא.

ר"ן: דינה כמלווה שנגבית מבינונית. כי בנדוניא היא הכניסה לו את הנכסים והרי זה כמלווה.

רמ"א: הביא את שתי הדעות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]