פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים דש ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

No result

סעיף ג | גוי שכיר[עריכה]

מהרי"א והגהות מרדכי: גוי גמור שעובד בשכירות אצל היהודי לכו"ע אין רבו מצווה על שביתתו.

☜ כך פוסק שו"ע.

⤶ ואם קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, דינו כגר תושב ואסור לכל ישראל לעשות בו מלאכות בשבת אף למי שאינו רבו (משנ"ב).

1. לדעת הרמב"ם אין לקבל גר תושב וכן עבד שרוצה לקבל על עצמו רק שבע מצוות בני נח (כל עוד אין יובל) והראב"ד חולק עליו שם (משנ"ב). אבל אם רוצה לקבל עליו כל המצוות גם בזמן הזה נוהג (שער הציון).

2. אם גוי קנוי לישראל לגמרי (כעבד), אלא שלפי החוקים שם יכול להמיר דתו לדת הישמעאלים ולצאת לחרות, הסתפק מהרי"א האם דינו כשכיר או כעבד. והאחרונים החמירו בזה מפני שיש בזה חשש איסור תורה (משנ"ב).

3. במקום שהמלך גזר שאין יהודים יכולים לקנות עבדים ושפחות, דינם כשכירים ולא כעבדים (מהר"י בן לב ורשד"ם). ויש מחמירים גם בזה כיוון שגופם קנוי לישראל עכשיו. ובמקום שמשלמים כרגא על העבדים והשפחות דינם כעבדים לגמרי (משנ"ב).

4. מג"א (ע"פ הביה"ל): גוי יכול לקבל על עצמו מצוות בנוסף על שבע המצוות הבסיסיות ויהיה חייב לשמור עליהם (ועם זאת דינו יהיה כגר תושב) ולא יחשב כיהודי עד שיקבל על עצמו את כל המצוות. לכן אם קיבל על עצמו שמירת שבת: כאשר הוא שכיר יכול לעשות מלאכות לצורך עצמו (שלא הזהירה התורה אלא על עבד עולם), אבל אם הוא עבד אסור אפילו בשביל עצמו שהרי קיבל על עצמו שמירת שבת.