פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | כיבוד השבת כפי היכולת[עריכה]
הגמרא משבחת את המענג את השבת ואת השומר את השבת [שאם שמרו ישראל שבת ראשונה כהלכה, היו נגאלים מיד].
מצינו שלוש גמרות בחיוב ההכנה לשבת:
- יענג את השבת בראשי שומים ותבשיל של תרדין [היינו מאכלים חשובים] (שבת קיח.).
- כל דבר מועט שעשאו לצורך שבת קיים בזה מצוות עונג שבת, אפילו כסא דהרסנא (שם).
- רבי עקיבא אומר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (פסחים קיב.).
⤶ טור: כוונת הגמרא לכמה דרגות בכיבוד השבת:
א. מי שיכול, צריך לענג כפי יכולתו.
ב. מי שהשעה דחוקה לו, יכול לענג גם בכסא דהרסנא.
ג. מי שאין לו, פטור ועושה שבתו חול[1].
מי שיש לו מעט משלו וצריך לאחרים, צריך לצמצם הוצאות שאר הימים כדי שיוכל להוציא על שבת (כך הוכיח הטור מרש"י).
☜ שו"ע: מי שנצטרך לאחרים יזרז עצמו לכבד את השבת, ומה שאמרו עשה שבתך חול, היינו במי שהשעה דחוקה לו ביותר, ועל כן צריך לצמצם בהוצאות במשך השבוע לכבד את השבת.
משנ"ב מסכם את דרגות החיוב:
מי שיש לו: צריך לכבד השבת בראשי שומים ומאכלים חשובים.
מי שיש לו ממון לקנות שלוש סעודות וקצת יותר (צריך לצמצם מהוצאותיו) וכן מי שאין לו כלום ומוטל על הצדקה: מספיק אפילו אם עשה כסא דהסנא לכבוד שבת (כלומר, בנוסף לשלוש הסעודות).
מי שיש לו מעט משלו והשאר נוטל מהצדקה: עליו לצמצם מהוצאותיו ולענג כראוי, ולא להסתפק בכסא דהרסנא (וזו כוונת השו"ע. ולא כט"ז הסובר שמספיק שיעשה כסא דהרסנא (ביה"ל)).
מי שאין לו אפילו שתי סעודות: יעשה שבתו חול ואל יצטרך לבריות (- ולא חייב בשלוש סעודות). (ונכון מאוד שישתדל לצמצם ולקנות ג' סעודות וכסא דהרסנא (ט"ז)).
אין לו כלום: ילווה על משכונות שיש לו, ויסמוך על הקב"ה שיעזור לו להחזיר (ולא ילווה אם אין לו מניין להחזיר (שער הציון בשם העט"ז)).
טוב להזהר שלא לפחות משתי תבשילים (זוהר).
טוב לאכול בשלושת הסעודות דגים למי שאוהב אותם. (אם מייקרים את המחיר טוב לתקן שלא יקנו כמה שבתות,
⤶ ◄ לביה"ל: רק אם ייקרו מעל שליש המחיר.
◄ לא"ר ופרמ"ג: גם בפחות, מפני העניים.
לווים בריבית מגוי או מיהודי בדרך היתר לצורך סעודת השבת או סעודת מצווה[2] (מג"א).
שלחו לו מאכל לאוכלו בשבת, לא יאכלנו ביום חול (ספר חסידים).
פועל הבא לתבוע שכרו על פעולה שגמר היום, ואם ייתן לו שכרו לא ישאר לו במה לקנות מאכלי שבת, צריך לתת לפועל שכרו. משום ש"בל תלין" הוי דאורייתא וכבוד השבת מדברי קבלה (ואף אם זה מהתורה, אין עשה דוחה לא תעשה ועשה), או שיפייסנו להמתין למוצאי שבת. וכל זה רק אם הפועל הביא את פעולתו לבית שאז יש איסור להשהות שכרו (ביה"ל).
❖ תקנות מיוחדות[עריכה]
☜ טור ושו"ע: אחת מתקנות עזרא לכבס הבגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת.
רמ"א בשם מהרי"ל: נהגו לאכול מולייתא לזכר המן. ולא נהגו לחשוש לזה (ובמקומנו נהגו לאוכלה (משנ"ב)). נהגו ללוש שיעור חלה בערב שבת (ויש בזה גם טעם שהאשה קלקלה חלתו של עולם ועכשיו תתקן אותה (משנ"ב)), והוא מכבוד השבת.
◄ מג"א: עיקר התקנה שלא לכבס בערב שבת.
◄ שאר האחרונים: עיקר התקנה שיהיו בגדים לבנים נקיים לשבת (אך גם הם מודים שלא יכבסו בערב שבת, כדי שיהיו פנויים לכבד את השבת).
יש נשים שקונות לחם מהאופה, ולא עושות כהוגן, שמקטינות כבוד השבת בזה (ביה"ל).
מה שנהגו לעשות זכר למן: תוספות כותבים שעושים מנהג לזכר המן שלא ירד בשבת. וכתב עליו הביה"ל שזה דחוק. ובתורת חיים ביאר שאנחנו עושים דברים מעין שבת דלעתיד לבוא, אכילת בשר ושתיית יין, וגם אכילת פשטידה כנגד אכילת המן שיאכלו הצדיקים לעתיד לבוא (ביה"ל).
❖ עונג שבת מהתורה או מדרבנן[עריכה]
משנ"ב: כיבוד השבת נאמר בדברי הנביאים.
◄ רמב"ן: עיקרו מהתורה[3].
◄ חינוך ובית יוסף: מדברי סופרים.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כך גם מבארים התוספות והרמב"ם את דברי רבי עקיבא.
- ↑
לכאורה צריך עיון מה החידוש בכך. המשנה למלך (מלווה ולוה, יד ד) כותב שלמרות שיש הפסד אם לווה מחברו בדרך היתר, לצורך שבת ילווה מחברו. אמנם בשו"ע הרב (ס"ט) כתב שמותר ללוות בריבית שאסורה מדבריהם, שהתירו אותה לצורך שבת.
- ↑ וכך פוסק בחזון עובדיה (חלק א בתחילתו).