פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמד ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | שכירות גוי לזמן מרובה[עריכה]
◄ רמב"ם: אם שכר גוי לשנה או שנתיים שיכתוב לו ספר או יארוג לו בגד מותר שיעשה בשבת, והוא שלא יחשב עימו יום יום (ודינו כמו שקצץ עם הגוי, שהגוי עושה אדעתא דנפשיה).
◄ ראב"ד: אסור.
◄ הגהות מרדכי: אם השכיר גוי לשנה, לא צריך למחות בו אם בא לכבות דליקה כי על דעת נפשו הוא עושה. (ודבריו כדברי הרמב"ם אלא שהתיר רק בדליקה (בית יוסף)).
⤶ מגיד משנה: בבית היהודי אסור לכו"ע.
בית יוסף: אפשר שהרמב"ם התיר דווקא אם השכיר למלאכה מסוימת אבל אם השכירו שיעשה כל מלאכתו אין להתיר (כיוון שברור שהיהודי נהנה מעבודת הגוי בשבת, כיוון שעל ידי כך הוא יהיה פנוי ביום ראשון למלאכה אחרת (מג"א)).
☜ שו"ע: מותר להשכיר גוי לשנה שלמה ויעשה גם בשבתות, והוא שלא יחשב עימו יום יום (כלומר שלא יקפיד על ביטול איזה יום), ולא יעשה מלאכתו בבית היהודי. ויש מי שאוסר בשכרו לזמן.
רמ"א: אם שכרו שיעשה כל מלאכתו לכו"ע אסור.
⤶ לדינא: אליה רבה ושו"ע הרב מקילים כרמב"ם. (והאליה רבה סובר שטוב ונכון לצאת גם דעת הראב"ד[1] (ביה"ל)).
◄ מג"א (ותוספת שבת וחיי אדם): הרמב"ם מדבר על שכירות אדם שכותב כשצריך אותו, אך בגוי היושב וכותב כל הזמן, כיוון שרק כך אין הנאה ליהודי מעבודת הגוי בשבת. והראב"ד אוסר אף בגוי זה, כיוון שהיהודי מרוויח מעבודת הגוי בשבת אם יצטרך היהודי לעבודה ביום ראשון, ולא יוכל לעשות שניהם.
◄ ט"ז (ואליה רבה): גם אם השכירו שיכתוב כל הזמן, כיוון שיכול הגוי לעשות ביום למחרת, נחשב לקבלנות. והראב"ד אוסר כיוון שהיהודי מרוויח בעבודת הגוי הגם שלא מקפיד על ביטולו.
הלבוש כותב כדברי הט"ז, ולדבריו ודאי שיהיה מותר האופן של המג"א.
אם מקפיד שלא ישב בטל באף יום אסור לכו"ע כי נחשב כאילו התנה שיעבוד בשבת (ט"ז). (ולא התיר הרמב"ם אלא כשלא מקפיד על ביטולו ואין עליו לגמור המלאכה בשבת (שער הציון)).
אם התנה איתו שיגמור את הבגד עד זמן מסוים, וחייב הגוי לעבוד גם בשבת משום כך, אסור (ט"ז).
על פי הרמ"א שאסר בשכיר לכל המלאכות, יש למחות בשפחות שעושות מלאכת הבעלים אפילו בלי ידיעתם, (וכל שכן כשעושות בבית היהודי). (ומלאכת עצמן בבית היהודי: יש אוסרים (רבינו שמחה וט"ז) ויש מתירים (תרומה ואליה רבה), ואם מוכח שעושה לצורך עצמה מותר[2] (חיי אדם)).