פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
הקדמה לסימן[עריכה]
נחלקו התנאים האם יש חובה שכליו של האדם ישבתו ממלאכה, לדעת בית שמאי אדם מצווה על שביתת כלים, לדעת בית הלל אין אדם מצווה על שביתת כלים, וכך הלכה.
אסור ליהודי להשכיר כליו לשבת ולקבל שכר שבת, ודבר זה מוסכם על כל הראשונים.
אסרו חכמים להשכיר כלים ביום שישי. כי נראה כמי שנוטל שכר שבת (רוב הראשונים). או משום שנראה כמי שעובד בהם בשבת (רבינו יונה). אבל אם משכיר ברביעי וחמישי אין מראית עין ומותר.
התורה אומרת 'למען ינוח שורך וחמורך', לכן אסור ליהודי לאפשר לבהמתו לעבוד בשבת מדין 'שביתת בהמתו'. הראשונים כתבו היתרים שונים כדי שיהודי יוכל להשכיר את בהמתו לגוי בשעת צורך או כדי שלא יעבור על איסורים (סעיף ה). והעיקרון הוא שצריך שהבהמה לא תהיה בבעלותו של היהודי.