פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמח ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רמח ד

סעיף ד | כניסה לסכנה לפני שבת[עריכה]

ריב"ש ורשב"ץ: על פי דברי הרז"ה (שביאר שהטעם שאסור להפליג לפני שבת הוא שהאדם מכניס את עצמו בידיים למצב של פיקוח נפש), יוצא שמותר להכניס עצמו למצב של פיקוח נפש בשבת אם עושה כן בתחילת השבוע. ומותר לצאת בשיירה למדבר, אע"פ שיצטרך לחלל שבת, משום שתחילת שבוע מתייחס לשבת הקודמת ולא לבאה.

וכן מותר לצאת לארץ ישראל בשיירה אפילו בערב שבת, (ויפסוק שיעצרו בשבת) כי זה דבר מצווה. ומאחר ויצא ברשות, יכול להמשיך ללכת איתם גם בשבת משום פיקוח נפש (רשב"ץ).

☜ שו"ע: אין לצאת למקום סכנה שלושה ימים לפני שבת. אם עולה לארץ ישראל יכול לצאת אפילו בערב שבת ויפסוק איתם על מנת שיעצרו בשבת, ויכול להמשיך ללכת איתם מפני פיקוח נפש^[1].

⤶ מהר"י בן לב ורדב"ז: אם יודע שודאי יהיה איסור אסור לצאת אפילו בתחילת שבוע (משנ"ב^[2]).

1. ודאי שאסור להתנות עם הולכי השיירה שהוא יסייע בדבר שיש בו חילול שבת, אפילו באיסורי דרבנן, ודבר זה אסור אפילו בתחילת שבוע ואפילו לדבר מצווה (משנ"ב).

2. דין פסיקה שיעצרו ללכת בשבת: השו"ע כתב שצריך שיפסוק איתם שיעצרו. וכיוון שדברי הרז"ה להקל לצאת בשיירה בתחילת שבוע לדבר מצווה בסוף שבוע, אינו מחוור לחלק מהפוסקים^[3], אין להקל אפילו לדבר מצווה אם לא פסק איתם שאם לא כן ודאי שיבוא לידי חילול שבת (משנ"ב).

3. העולה לארץ על מנת לרדת ממנה אחר כך:

◄ מג"א: אין זה דבר מצווה.

◄ פרי מגדים: גם זה נחשב מצווה.

☜ כיוון שהרמ"א הקל גם ללכת אף לסחורה (כדלקמן), גם בזה אפשר להקל (משנ"ב).

4. כשיגיע למקום שאין בו פיקוח נפש עוד יפרד מהשיירה וישבות שם, ויש לו אלפיים אמה לכל רוח (אחרונים).

❖ כמה יכול ללכת בסמוך לעיר

ריב"ש: אם יצא לדבר מצווה ונכנס לעיר עם השיירה יכול ללכת את כולה. ואם הניחו אותו בסמיכות לעיר, יכול להיכנס לעיר עד אלפיים אמה.

☜ כך פוסק שו"ע.

1. אפשר להקל בזה רק אם הולך לדבר מצווה גמורה, אבל רק לסחורה שאין זה דבר מצווה להרבה פוסקים, אין לסמוך על זה, אלא יש לו רק ארבע אמות (מג"א).

2. אם יצא לדבר רשות, אפילו שיכול ללכת איתם מפני פיקוח נפש, כשיגיעו לעיר אין לו אלא ארבע אמות. אבל אם יצא לפני שלושה ימים לדבר רשות, יש לו אלפיים אמה. וכן אם טעה וחשב שמותר לצאת לדבר רשות בתוך שלושה ימים לשבת, יש לו אלפיים אמה (מג"א).

❖ מהו דבר מצווה[עריכה]

◄ ר"ת, ראבי"ה, רבינו יואל, מרדכי וטור: כל מי שיוצא בסחורה או לראות פני חברו נחשב לדבר מצווה.

◄ שאר הראשונים: רק מצווה ממש כמו לעלות לארץ ישראל נחשבת לדבר מצווה שמותר לצאת עבורו.

☜ רמ"א: יש מקילים ללכת בשיירה או בספינה לצורך סחורה או לראות פני חברו להחשיבם כדבר מצווה, ויש נוהגים כך ואין למחות בהם דיש להם על מה לסמוך.

⤶ ובמקום שלא נהגו להקל אין להקל אלא בדבר מצווה גמורה (משנ"ב).

1. לדעת הרמ"א, גם היוצא להתפרנס בשביל הרווחה, נחשב דבר מצווה (משנ"ב).

2. המג"א חולק על הרמ"א ואוסר לצאת לשיירה בשביל פרנסה (ורק בספינה התיר).

סיכום:

• לדעת השו"ע והרמ"א: אפילו אם ברור שיצטרך לעשות אחר כך מלאכות. לדעת הר"י בן לב והרדב"ז: רק אם לא ברור שיצטרך לעשות מלאכות.

❖ מלחמה לפני שבת (מסימן רמט בטור)

הגמרא אומרת (יט.) שאין צרין על עיירות של גוים שלושה ימים לפני שבת (רי"ף ורא"ש: מפני עונג שבת). ואם התחילו לא מפסיקים.

הירושלמי אומר שבמלחמת חובה (מצווה) נלחמים אפילו בשבת עצמה. וכנאמר לעיל שלדבר מצווה מותר לצאת לדרך אפילו בערב שבת.

☜ וכך פוסק הטור^[4].

הערות שוליים[עריכה]