פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנג א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | שהייה, סמיכה והטמנה[עריכה]
המשנה אומרת (לו:) שכירה[1] שהסיקוה בקש או בגבבא נותנים עליה תבשיל. אבל בגפת ועצים לא ייתן עד שיגרוף או שייתן עליה אפר.
הגמרא מסתפקת האם האיסור במשנה כשלא גרף וקטם הוא להשהות ('להשהות תנן'), וכדעת חכמים שאסרו להשהות תבשיל המבושל כבן דרוסאי על כירה שאינה גרופה. או שרק להחזיר אסור, אבל להשהות תבשיל מותר ('להחזיר תנן'), וכדעת חנניה שהתיר זאת[2]. הגמרא דנה בצדדי הספק ולא פושטת את כוונת המשנה.
בהמשך הגמרא (לז.-לז:) האמוראים נחלקו האם הלכה כחנניה או כחכמים.
◄ רב יצחק בר נחמני, רב בר בר חנה, שאילתות, רב יהודה ברצלוני, רי"ף, רמב"ם, רבינו יונה ורמב"ן: הלכה כחכמים, ואסור להשהות על כירה שאינה גרופה או קטומה תבשיל בן דרוסאי או תבשיל מצטמק ויפה לו.
☜ כך פוסק שו"ע (שו"ע מביא דעה זו בסתם ודעת חנניה כיש אומרים[3]).
◄ רב ששת, רבא, רב האי גאון, ר"ח, רש"י, רא"ש, תוספות, רשב"א, סמ"ג, סמ"ק, תרומה, הגהות מימוניות, אור זרוע: הלכה כחנניה ומותר להשהות על כירה שאינה גרופה וקטומה תבשיל בן דרוסאי.
☜ כך פוסק רמ"א.
⤶ לכתחילה עדיף יותר להשהות על גחלים רק תבשיל שמבושל כל צרכו כדעת השו"ע. אבל אם יש לו צורך בדבר יכול להשהות כדעת הרמ"א (ביה"ל).
◄ רז"ה: הלכה כחנניה רק בתבשיל שמצטמק ורע לו. ותבשיל שמצטמק ויפה לו, אם התבשל בן דרוסאי אסור, ואם התבשל כל צרכו, (יש בזה מחלוקת בגמרא ו-) נהגו להקל.
אסור גם להשאיר ביום שישי קדירה שיש בה תבשיל על גבי הכירה. לכן צריך לסלק מהכירה סמוך לשבת קדירה שיש בה תבשיל שאסור להשהותו (משנ"ב).
כל מה שכנגד חלל הכירה ועובי דפנותיה נחשב כהנחה על גבי הכירה, אפילו אם כיסה אותה בכיסוי המיוחד לה (ביה"ל).
אם רוצה להשהות לצורך שבת בבוקר, יש פוסקים שהתירו, וכמו שהתירו להשהות חתיכה חיה. אמנם האליה רבה אסר, שמא ימלך וירצה לאוכלה בערב שבת.
⤶ בדיעבד יש לסמוך על זה, ולא יהיה רגיל בכך (ביה"ל).
מותר להשהות על כירה שהסיקוה בקש וגבבה (גמרא ושו"ע). ויש להסתפק האם מותר גם כשהניח הרבה קש ויש בעירה גדולה או שמא אם יש הרבה אש דולקת אסור להשהות שמא יבוא לחתות (ביה"ל).
גפת שנאסרה היא פסולת של זיתים, ויש אומרים שהוא הדין לפסולת של שומשמין. ועצים שנאסרו כוללים גם פחמים וגללי בהמה גסה (משנ"ב).
❖ מצטמק ורע לו[עריכה]
כאמור לעיל נחלקו הראשונים האם מותר להשהות תבשיל כמאכל בן דרוסאי על כירה שאינה גרופה, לרי"ף ועוד – אסור, ולרש"י ועוד - מותר.
הגמרא אומרת (לז:) שתבשיל שמצטמק ורע לו אין בו חשש חיתוי (אמנם לדעת רבי יהודה ורבי מאיר גם בזה יש חשש חיתוי, אבל לרוב האמוראים שם בגמרא אין חשש במצטמק ורע לו[4]).
עוד אומרת הגמרא (יח:) שתבשיל שהתבשל מותר להשהותו על כירה שאינה גרופה, ותבשיל שהתבשל ולא התבשל אסור.
לדעת הרי"ף כל תבשיל שלא הגיע לשיעור מצטמק ורע לו אסור להשהותו, אבל אחרי שהגיע לשיעור זה מותר. לדעת רש"י תבשיל שהתחיל להתבשל ועוד לא הגיע למאכל בן דרוסאי אסור להשהותו אבל אם עבר את שיעור מאכל בן דרוסאי מותר.
◄ רי"ף: תבשיל שמצטמק ורע לו מותר להשהותו על כירה שאינה גרופה וקטומה.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רש"י: מותר להשהות על כירה שאינה גרופה וקטומה, אפילו תבשיל שעבר בישול בן דורסאי בלבד.
☜ כך פוסק רמ"א.
לכו"ע אין להחזיר תבשיל אפילו מצטמק ורע לו (משנ"ב).
דבר שאינו יודע אם מצטמק ורע לו או טוב לו, יחמיר בו (ביה"ל).
מים חמים, מאכל מתאנים, תמרים או דיסא נחשבים למצטמק ורע לו. ביצים נחשבות למצטמק וטוב לו (ביה"ל).
❖ השהיה של תבשיל חי או שיש בו חתיכה חיה[עריכה]
הגמרא אומרת (יח:) שמותר להשהות קדירה ובה מאכל חי, ואין חשש שמא יבוא לחתות (כיוון שלערב היא אינה ראויה, ולמחר אין צורך לחתות כיוון שגם כך המאכל יהיה מוכן (רש"י)).
כמו כן אם הניח בתוך קדירה מבושלת, חתיכה של בשר חי, כולה נחשבת כקדירה חיה.
◄ מרדכי, הגהות מרדכי בשם ראב"ן, הגהות אשר"י ותוספות (דף לח.): מותר להשהות מאכל חי רק על גבי תנור, שהוא חם ואין צורך לחתות בו, אבל על כירה אסור.
◄ סמ"ג, סמ"ק, תוספות (בדף לח: ע"פ הבית יוסף) וטור: מותר על כל הדברים: כירה, כופח ותנור.
☜ וכך פוסק שו"ע.
⤶ כאמור, הגמרא אומרת שגם תבשיל שהתחיל להתבשל והכניסו לתוכו חתיכה חיה, דינו של התבשיל כאילו כולו חי. הראשונים נחלקו באיזו חתיכה מדובר:
◄ פשט הגמרא והראשונים: חתיכה משמעותית שלא יכולה להתבשל עד הבוקר, שרק אז האדם מסיח דעתו ולא יבוא לחתות.
☜ כך פוסק שו"ע (על פי ביאור האחרונים).
◄ רמב"ם: גם חתיכת ירק או בשר קטנים מתירים, כיוון שעשה סימן ולא יבוא לחתות.
מהו תבשיל חי:
◄ לב"ח: כל תבשיל שלא הגיע לבן דרוסאי[5].
◄ לט"ז ומשנ"ב: כל שלא עבר בישול כלל (אמנם, אם רק התחמם, עדיין נחשב חי).
תבשיל שמיועד לבוקר השבת:
◄ לכלבו, מרדכי, הגהות מרדכי, שבלי הלקט וטור (הבנה שניה בב"י): מותר להשהות תבשיל שמיועד לשבת בבוקר, כדין תבשיל חי.
◄ לשאר הראשונים: אין חילוק בין תבשיל שמיועד לליל שבת לשבת בבוקר.
☜ ביה"ל: ניתן לסמוך על המקלים באופן אקראי בלבד.
מיני ירקות שמתבשלים בקלות, לא מועיל לתיתם חיים על הכירה כי יש בהם חשש חיתוי (משנ"ב).
מותר להשהות קדירה חיה אפילו אם מדובר בתנור שחומו רב ויכול לבשל את הקדירה במשך הלילה, משום שאין דרכם של בני אדם להמתין בסעודתם כל כך הרבה, ומסיח דעתו מהקדירה (ביה"ל).
❖ הגדרת בן דרוסאי[עריכה]
נחלקו הראשונים כמה הוא בישול 'בן דרוסאי':
◄רמב"ם: חצי בישול.
☜ כך פוסק שו"ע (בסימן רנד).
◄רש"י וטור: שליש בישול.
☜ אפשר להקל כך בשעת צורך (משנ"ב).
❖ הגדרת גריפה וקטימה[עריכה]
הקדמה קצרה:
קטימה היא פיזור אפר או נעורת על גבי הגחלים, ואין צורך שהקטימה תבליע את הגחלים לגמרי, אלא גם פיזור מלמעלה מספיק. מטרתה היא לתת סימן שלא יבוא לידי חיתוי (ר"ן, ורמב"ם ע"פ הבית יוסף).
לעניין גריפה נחלקו הראשונים עד כמה צריך להוציא את הגחלים מתוך הכירה, כדקלמן.
◄ רמב"ם וטור: גריפה היא עד שיוציא את כל הגחלים ממנה.
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ רז"ה ור"ן: גריפה היא אפילו גרף רק את החלק שעליו עומדת הקדירה[6].
גחלים שהתחילו להכבות מותר להשהות עליהם, כיוון שאם ראה שהתחילו להכבות ולא ליבה אותם מחדש, גילה דעתו שאינו מקפיד בחום הגחלים ולא יבוא לחתות (גמרא ורשב"א).
אפילו בגחלים של רותם (גחלים רותחות במיוחד) מותר אם קטם, כיוון שגילה דעתו שאינו מעוניין בגחלים (משנ"ב ע"פ הגמרא).
❖ סמיכה לכירה[עריכה]
הגמרא מסתפקת (לז.) האם מותר לסמוך קדירה בסמוך לכירה. למסקנה אין בזה חשש חיתוי, ואפילו אם מדובר על שתי כירות הסמוכות זו לזו ואחת גרופה ואחת אינה גרופה, מותר לסמוך על זו שאינה גרופה, ואין חשש מחמת ההבל שעולה מהכירה שאינה גרופה.
☜ כך פוסקים טור ושו"ע.
⤶ מג"א (על פי הרמב"ם): מותר לסמוך רק באופן שמותר להחזיר, לכן לדעת חכמים אסור לסמוך בשבת, אבל לחנניה מותר.
◄ רעק"א (בדעת המג"א): כוונתו שלשו"ע (שפסק כחכמים) מותר בערב שבת, אך לא בשבת עצמה. לעומתו לדעת הרמ"א החזרה מותרת אף בשבת.
◄ גדול מרבבה (בדעת המג"א), בית מאיר[7]: כוונת המג"א שלשו"ע סמיכה בשבת מותרת, ונתינה מחדש אסורה. ולרמ"א אפילו נתינה מחדש מותרת.
☜ בשתי כירות צמודות[8] אפשר להקל להחזיר אפילו בשבת (משנ"ב) (ובזה גם המג"א יודה (ביה"ל)).
יש מקילים אפילו להניח לכתחילה ליד כירה שאינה גרופה (ולא רק להחזיר) (בית מאיר ודגמ"ר לדעת הרמ"א, והר"ן החמיר בזה (שער הציון)).
❖ דיני תנור[עריכה]
המשנה אומרת (לח:) שאסור לתת קדירה על גבי או בתוך תנור, גם אם הסיקוהו בקש או בגבבה. ובגמרא מבואר שגם לסמוך ליד התנור אסור. ואף גריפה וקטימה לא מועילים לתנור (וכך פסקו כל הראשונים).
נחלקו הראשונים (כמו בכירה) מה נאסר בתנור:
◄ רי"ף ודעימיה ושו"ע: אסור להשהות (וכל שכן שלהחזיר (גמרא)).
◄ רש"י ודעימיה ורמ"א: אסור להחזיר, אבל להשהות מותר.
⤶ נחלקו הראשונים בדין קש וגבבה בתנור:
◄ רבינו יהונתן, טור ☜ ושו"ע: תנור שהסיקוהו בקש וגבבה צריך גריפה וקטימה.
◄ רמב"ם, כלבו ור"ן: אין צורך לקטום בקש וגבבה.
☜ משנ"ב: יש להקל בזה.
תנור בימינו:
◄ רש"י, ר"ן בשם ר"ח, בעל ההשלמה: המשנה שאסרה בתנור עוסקת רק בתנור של ימיהם, אבל תנור של ימינו דינו ככירה[9].
◄ רש"ל: אסור גם בתנורים של ימינו.
☜ טוב להחמיר בתנורים חמים (משנ"ב[10]).
מצטמק ורע לו: רמב"ם, רא"ש, רי"ף, רבינו ירוחם ומשנ"ב[11]: מותר להשהות (או להחזיר - למתירים) על תנור קדירה מבושלת כל צרכה, אם התבשיל שבתוכה מצטמק ורע לו.
קדירה עם תבשיל חי: כל הראשונים ומשנ"ב: מותר להשהות קדירה עם תבשיל חי או שיש בה חתיכה חיה על תנור, כיוון שאין בזה חשש חיתוי.
תנור שאין היד סולדת בו: הגהות מרדכי: אם התנור אינו חם בשיעור יד סולדת בו, מותר. (ואפשר שאפילו באינו גרוף וקטום מותר כי אינו חם (מג"א)).
☜ כך פוסק רמ"א.
❖ דיני כופח[עריכה]
המשנה אומרת (לח:) שכופח שהסיקוהו בגפת ועצים דינו כתנור, ואם הסיקוהו בקש וגבבה דינו ככירה.
◄ רמב"ם ור"ן: כופח המוסק בגפת ועצים דינו כתנור לכל דבריו, לכן גם אם גרף וקטם אסור. והמוסק בקש וגבבה דינו ככירה, שאף ללא גריפה וקטימה מותר (כדאיתא במשנה הראשונה בפרק).
☜ כך פוסק שו"ע[12].
◄ טור: כופח המוסק בקש וגבבה אסור עד שיגרוף (לדעתו המשנה מדברת על כופח גרוף וקטום כמו שאומרת הגמרא, ולכן גם הרישא שמדברת על קש וגבבה מדברת על גרוף וקטום (בית יוסף)).
כופח שהסיקוהו בגפת ועצים אסור לסמוך לידו קדירה, כדין תנור (משנ"ב).
❖ שכח או עבר והשהה[עריכה]
הגמרא מסתפקת (לז:) בדין מי שעבר והשהה קדירה בשבת ובישלה. למסקנה פושטת הגמרא לאיסור, גזירה משום שאנשים היו משהים במזיד ואומרים שהם שוגגים.
עוד מסתפקת הגמרא (לח.) בדין עבר ושהה (וי"ג: עבר ושכח). הגמרא לא פושטת את הספק.
נחלקו הראשונים בפירוש האיבעיא בגמרא, (וממילא בפירוש השאלה הקודמת):
◄ רא"ש, מרדכי וטור: שתי השאלות עוסקות במציאות שאדם השהה בשוגג. אלא שבשאלה השניה הגמרא מסתפקת האם יש לקנוס גם את בני ביתו של המשהה או רק אותו.
⤶ נחלקו הראשונים כיצד לפסוק הלכה לפי ביאור זה:
◄ טור: הלכה לחומרא ואסור גם לאחרים.
◄ מרדכי: הלכה לקולא ולאחרים מותר.
◄ רי"ף ורמב"ם: השאלה הראשונה היא על מי ששגג והשהה תבשיל שלא התבשל כל צרכו, ובזה נפשט לאיסור. השאלה השניה היא מי ששגג והשהה על תבשיל שהתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, והלכה להקל בזה.
⤶ נחלקו הראשונים עד מתי צריך להמתין במוצאי שבת אם שכח והשהה (בהזיד ושהה לכו"ע ימתין בכדי שיעשו):
◄ הגהות אשר"י: עד בכדי שיעשו.
◄ רמב"ם: מיד במוצאי שבת.
☜ שו"ע: שגג והשהה תבשיל שאינו מבושל כל צרכו אסור להנות ממנו עד מוצאי שבת. ואם מבושל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר. ואם הזיד והשהה אסור בשניהם. (רמ"א: עד בכדי שיעשו).
רמ"א (לדעה המקילה בשהיה): אם התבשיל עבר בן דרוסאי אין בו איסור יותר (וודאי שאם שהה בדיעבד שמותר).
גם אדם ששגג בדין נחשב לשגגה לעניין זה (משנ"ב).
המשהה באיסור, נאסר גם למשהה ובני ביתו וגם לאחרים (משנ"ב).
אפילו אם שכח בתנור מותר אם מצטמק ויפה לו, כיוון שלא נהנה כל כך (משנ"ב).
בסימן רנד, ה פסק השו"ע להתיר לרדות פת למי שהשהה אותה בשגגה לפני שבת. ומבאר המשנ"ב שהתירו שם מפני צורך סעודות השבת, שאין לו מה לאכול חוץ מזה. לעומת תבשיל שאין חובה כל כך לאכול, לכן לא התירו. וסיים שאם אכן אין לו מה לאכול חוץ מהתבשיל שהשהה בשגגה, מותר לאוכלו בדיעבד.
❖ שכח או עבר והחזיר[עריכה]
◄ הגהות אשר"י: יש להסתפק אם החזיר בשוגג תבשיל בשבת, כיוון שהתבשיל מבושל כבר כל צרכו ואינו נהנה כל כך. ומכל מקום בגוי שהחזיר מותר.
◄ הגהות מרדכי: בכל מציאות שעבר על איסור דרבנן אסור להנות מהתבשיל, בין בשהה ובין בהחזיר.
⤶ בית יוסף: ודאי שאם החזיר תבשיל מצטמק ורע לו אין לאוסרו (למרות שלכתחילה אסור להחזירו כמו שמדויק בגמרא בדף לח.).
☜ רמ"א: אם החזיר תבשיל בשוגג דינו כהשהה במזיד (שאסור עד בכדי שיעשו). אבל במצטמק ורע לו מותר. אם החזיר גוי דינו כשכח ושהה[13] (שאין מזיד הגוי חמור יותר משגגת היהודי (משנ"ב)).
⤶ אם החזיר בשוגג, רק לאותו אדם אסור, ולאחרים מותר כיוון שלא נהנה כל כך והיה בשגגה (מג"א, וסמך על ההגהות אשר"י).
הטעם להחמיר בהחזרה יותר משהייה, משום שעשה מעשה בשבת (משנ"ב).
המחזיר באיסור, אסור לו אפילו בדיעבד רק אם הדבר אסור לכו"ע, אבל אם לחלק מהדעות הדבר מותר אין לאוסרו[14] (ביה"ל).
אם החזיר בשגגה[15] תבשיל מצטמק ויפה לו אסור לו, אבל לאחרים מותר (מג"א).
סיכום משהה ומחזיר בדיעבד:
| אינו מבושל כל צרכו | מצטמק ויפה לו | מצטמק ורע לו | |
|---|---|---|---|
| עבר ושהה* | אסור לו ולאחרים (עד כדי שיעשה) (שו"ע). | אסור לו (עד כדי שיעשה) (שו"ע). ומותר לאחרים (מג"א). | אסור לכתחילה ומותר בדיעבד (רמ"א) |
| שכח ושהה (וגוי שהחזיר במזיד (רמ"א)) * |
אסור עד מוצאי שבת לו ולאחרים (לרמב"ם: מיד, ולהגהות אשר"י: עד כדי שיעשה) ובבן דרוסאי לרמ"א מותר לכתחילה. | מותר (שו"ע). | |
| שכח והחזיר* | אסור לו ולאחרים (עד כדי שיעשה) (רמ"א). | אסור לו, ומותר לאחרים (מג"א). |
- במקום שבו ההחזרה או השהייה אינם אסורים לכו"ע, אין לאסור בדיעבד (ביה"ל).
❖ הטמנה במקצת (בכירה שאינה גרופה)[עריכה]
נחלקו הראשונים האם המשנה הדנה בדין שהייה (בתחילת פרק שלישי) מדברת גם על הטמנה או לא:
◄ רש"י (ע"פ הר"ן), ראבי"ה ואור זרוע[16]: המשנה מצריכה לגרוף כדי שהכירה לא תוסיף הבל. כלומר יש חשש הטמנה אם מניח על גבי גחלים ממש, לכן אם גורף מותר להניח על הכירה מערב שבת, כיוון שזו הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל. (ותמהו הראשונים, איך אפשר לומר שכירה קטומה נחשבת לדבר שאינו מוסיף הבל).
◄ ר"ח, גאונים, רא"ש, רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, הגהות מימוניות, ר"ן, תרומה, סמ"ק וטור: המשנה מצריכה לגרוף משום חשש חיתוי, ואין כאן דין הטמנה, אלא מדובר כשהקדירה כלל לא נוגעת בגחלים.
⤶ נחלקו הבית יוסף והדרכי משה מדוע הר"ח הצריך שיהיה הפסק בין הגחלים לקדירה[17]:
◄ בית יוסף ☜ ושו"ע: ר"ח סובר שאם יש גחלים למטה נחשב הדבר להטמנה. לכן הר"ח סובר שצריך הפסק בין הקדירה לגחלים.
◄ דרכי משה ☜ ורמ"א: ר"ח סובר שגחלים מלמטה בלבד אינו נחשב להטמנה (ורק אם יטמין את הקדירה ויניח על הגחלים נחשב להטמנה[18]).
⤶ נחלקו הראשונים בדעה המתירה האם מותר לקחת את הקדירה מעל הגחלים או לא:
◄ אור זרוע: מותר ליטול את הקדירה כי אינו מתכוון להזיז את הגחלים ממקומם.
◄ הגהות מימוניות: מותר לומר לגוי להסירה. (וכן ראבי"ה אסר ליהודי ליטלה משם).
☜ רמ"א: ראוי לנתק הקדירה מעל הגחלים כדי שיוכל ליטלה משם בשבת. ואם לא נתקה יאמר לגוי ליטלה. ואם אין גוי, יכול ליטלה בעצמו אלא שייקח בנחת ולא ינענע הגחלים (ואז גם אם ינענע קצת הוי דבר שאינו מתכוון).
אם יש גחלים סביב הקדירה אסור ליטלה משם כי ודאי יבעיר והוי פסיק רישה. ואפילו בגוי יש מי שמחמיר בזה. ונראה שלצורך שבת יש להקל בזה על ידי גוי (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ לכירה יש מקום שפיתה לשתי קדירות, לכופח יש מקום שפיתה לקדירה אחת, ותנור עשוי כמין קונוס וחומו רב.
- ↑ סברת חנניה: יראים ואור זרוע: כיוון שהמאכל התבשל בן דרוסאי, האדם לא מקפיד עליו עוד ולא יבוא לחתות. רא"ש בשם גאון: כיוון שהתבשל כבר בן דרוסאי, התבשיל יגיע לידי בישול גמור גם בלי חיתוי ואין בו חשש חיתוי. שו"ע הרב הביא את שתי הטעמים. ויש לעיין האם תוספות שהתיר להשהות פירות שנאכלים כמות שהם חיים יסכימו רק לשיטת האור זרוע בלבד.
- ↑ יש אחרונים שלמדו שהשו"ע באמת פסק כמו חנניה כיוון שבסימן רנד, ד, פסק שמותר לתת פירות חיים ליד אש, וזה מותר רק אליבא דחנניה, וכן כך כתב שם הגר"א. אמנם ע"ש בשער הציון שכתב שגם חכמים מודים שם שהדבר מותר, [ואין ראיה שפסק שם כדעת חנניה ולכאורה נחזור לכלל הפסיקה שסתם ויש אומרים הלכה כסתם והשו"ע פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם. ועיין בביה"ל בסוף סעיף א כאן, (ד"ה ונהגו) שאכן כך כותב)].
- ↑ תוספות (בדף לז. ד"ה אא"ב) כותב שרבי מאיר ורבי יהודה אסרו אפילו מצטמק ורע לו (שהרי הם אמרו שרק כירה גרופה וקטומה מותרת, משמע שבאינה גרופה אסור כלום (חזו"א לז, ד)).
- ↑ הראשונים נחלקו בביאור הגמרא (יח:) האומרת שתבשיל שלא עבר בישול גמור אסור להשהותו. לדעת הרי"ף הכוונה לתבשיל שעוד לא הגיע לבישול גמור, ולרש"י רק אם לא הגיע לבן דרוסאי. הב"ח שכתב שגם אם התחיל משהו נחשב כחי דיבר רק לשיטת הרי"ף (שאם דיבר גם לרש"י - אין מציאות של תבשיל שלא התבשל לגמרי. ופשוט).
- ↑ שתי נפקא מינות בכך: א. גרף לגמרי בתנור: לרמב"ם אסור, לרז"ה מותר. ב. גרף רק חלק מהכירה: לרמב"ם אסור לרז"ה מותר.
- ↑ וכן כתבו התוספות והרא"ה שמותר להחזיר בסמיכה אפילו לדעה ראשונה (ביה"ל ושער הציון).
- ↑ שאחת גרופה וקטומה והשניה לא, והוא מחזיר על גבי הגרופה או הקטומה, כך שהוא מחזיר בסמיכה לכירה שאינה גרופה וקטומה.
- ↑ ויש לזה כמה טעמים וכולם באים לומר שחום התנור שלנו פחות חם משלהם. (או כי התנורים שלנו פתחם מהצד, או כי המשנה שאסרה דיברה על תנורי נחתומים שהם חמים במיוחד, או בגלל שהתנורים שלנו רחבים ואינם חמים כל כך).
- ↑ כיוון שר"ח והגר"א כתבו שטעם ההיתר בימינו הוא משום שהמשנה בשבת דיברה על תנורי נחתומין שהם חמים במיוחד. לפי זה אין להקל גם בימינו בתנורים חמים במיוחד (משנ"ב).
- ↑
ואפשר שאף השו"ע מתיר בזה, כיוון שבבית יוסף הביא דבר זה בשם כמה פוסקים, שכל שמותר להשהותו על כירה שאינה גרופה וקטומה מותר להשהות על תנור, ולא נראה שחזר בו מזה בשו"ע (כנלע"ד).
- ↑ כופח בימינו (בית יוסף): רבינו ירוחם: אין הבדל בימינו בין כופח לכירה ובכל מקרה דינם ככירה. ר"ן ובית יוסף: גם בימינו יש חומרא לכופח על גבי כירה.
- ↑ שאם התבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר (כי אינו נהנה בזה כל כך) ואם לא התבשל כל צרכו אסור (כי נהנה בזה) (ביה"ל).
- ↑
לכאורה אם כך אין לאסור אף תבשיל שהחזירו על גבי כירה גרופה כיוון שלדעת הר"ן מותר להחזיר בשבת עצמה (על גבי כירה גרופה), כמובא ברמ"א בסעיף ב. והגם שחלקו על הר"ן, מכל מקום אין זה אסור לכו"ע. ואין דין הרמ"א כאן אלא כשהחזיר על כירה שאינה גרופה. וצ"ע.
- ↑
או שהה במזיד. (כנלע"ד, שהרי דינם שווה).
- ↑ האור זרוע כותב מפורש שלפי רש"י יהיה מותר להניח קדירה על גבי גחלים ממש (ולר"ח יהיה אסור).
- ↑ הר"ח כתב שהטמנה על גבי גחלים אסורה לכו"ע, וכך העתיקו הרא"ש, הרמב"ן ועוד ראשונים. ונראה לבאר (שמעתי מר' אריאל כהן נ"י) שהבית יוסף והדרכי משה נחלקו בהבנת כוונת הראשונים. השו"ע למד שהכוונה שאסור להניח על גבי גחלים גם בלי הטמנה נוספת (וכך מבארים גם האור זרוע והרשב"א (בדף מז ע"ב)). לעומתו הרמ"א למד שר"ח אסר רק הנחה על גבי גחלים והטמנה נוספת בבגדים וכדומה אבל רק הנחה על הגחלים אינה נחשבת להטמנה (וכך מבאר גם הב"ח). כלומר נחלקו השו"ע והרמ"א בהבנת דברי רבינו חננאל. לפי זה מיושבת קושיית החזו"א (לז, סקי"ט) על הרמ"א שאין מי שהתיר בהנחה ממש, כיוון שהרמ"א למד כך את כל הראשונים דלא כבית יוסף.
- ↑ עיין בהערה הקודמת. וקצת קשה , אם כך מדוע ביאר רבינו חננאל שמדובר בקדירה שתלויה בכסא של ברזל ולא ביאר שמדובר בשהניח את הקדירה על הגחלים ממש, אלא שלא טמן אותם בבגדים? ואפשר לומר שלא רצה לבאר באופן כזה משום שיש חשש של הזזת הגחלים כמו שיבואר לקמן, ונקט מילתא דפשיטא.