פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנג ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד | הוספת מים לקדירה שעל האש[עריכה]
◄ רשב"א ור"ן: מותר לערות מכלי ראשון שיש בו מים רותחים על כלי ראשון שיש בו מאכל שמצטמק.
◄ רוב הראשונים: אסור מכמה טעמים:
1-2. נמוקי יוסף בשם רבינו יונה: לפעמים המים הרותחים אינם בשיעור יד סולדת ונמצא מבשלם. או משום שעצם העירוי הוריד את המים מרמת כלי ראשון כיוון שפסק כוח הבישול ובהכנסתו לכלי ראשון הוי בישול.
3. כלבו: משום שהמים החמים מערבבים את התבשיל והוי מגיס.
4. רש"י: משום הטמנה.
☜ שו"ע: יש למחות בנוהגים לערות מים רותחים מקומקום לתוך קדירה.
⤶ טעמו משום שלפעמים העירוי אינו יד סולדת ועובר על בישול. והאחרונים כתבו שלפי דעת הרמ"א שהקל בבישול בלח כל עוד לא הצטנן, אפשר להקל גם בזה (משנ"ב[1]).
הנוהגים לשפוך רוטב של בשר שבכלי ראשון על קטניות שבכלי שני, לכאורה יש בזה בישול. אלא שכיוון שהקטניות עדיין חמות קצת אפשר להקל כדעת הרמ"א. ומהמג"א משמע שעדיף יותר לערות על ידי כף ולא באופן ישיר[2] (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בביה"ל בסימן שיח (סעיף ד, ד"ה אם) כתב שאם שפך מכלי ראשון לכלי אחר, נחשב לכלי שני לעניין בישול. ולכאורה דבריו נכונים רק לפי התירוץ השני של רבינו יונה (שפסק כוח הבישול מעת העירוי), אך כאן סתם כדברי התירוץ הראשון. ועוד שלדעת הרמ"א בכלל אין בזה איסור שהרי יש בהם עדיין חום ואין בזה כל איסור. ונראה ששם סתם לא להלכה. הרב עובדיה (חזו"ע א, עמוד צט) פסק כטעם שפסק כוח הבישול מהעירוי, ולכן אסר (מדאורייתא) לערות מים מהמיחם על גבי סיר שעומד על האש, אפילו אם המים חמים מאוד, ורק בדיעבד התיר אם עבר ועירה.
- ↑
בסימן שיח, ס"ק צט, הזכיר המשנ"ב להקל בזה על פי דעת הרמ"א שאין בישול בלח שלא הצטנן לגמרי ולא הזכיר את המג"א שהחמיר בזה.