פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנג ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רנג ה

סעיף ה | אופנים המותרים בנתינת תבשיל[עריכה]

ר"ן בשם רשב"א: מותר לתת תבשיל על כירה שלא רגילים לבשל עליה ביום חול, לפי שאין דרך בישול בכך. אבל אסור להטמין בבגדים שנתונים על גבי המיחם כיוון שאסור להטמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה (ומדובר אפילו כשאין אש בכירה).

☜ כך פוסק שו"ע^[1].

רמ"א: הוא הדין שאסור להניחו על גבי כירה גרופה וקטומה. ויש מתירים לתת לתוך תנור שאפו בו מבעוד יום כיוון שהוא הולך ומצטנן (ואין בזה מחזי כמבשל למרות שזה לתוך התנור ולא על גביו (כלבו)), ובלבד שעדיין התבשיל מעט חם. ויש אוסרים אם חום התנור בשיעור יד סולדת בו (דלא פלוג רבנן) (רש"י).

1. למרות שאין כל היתר לתת בשבת לתוך תנור, כאן מותר כיוון שהתנור אינו חם כל כך, שהרי אפו בו רק אתמול. בסעיף ב' ברמ"א התבאר שמקילים לתת אפילו בתנורים חמים שדינם כמו כירות שלנו. אמנם סיים שם הרמ"א שטוב להחמיר בזה^[2] (משנ"ב).

2. ◄ מג"א: אין להניח בתנור דבר יבש שהצטנן לגמרי (וזו כוונת הרמ"א 'ובלבד שהתבשיל עדיין חם מעט').

◄ גר"א: מותר להניח גם דבר יבש צונן לגמרי (שאין בו עוד איסור בישול).

⤶ ביה"ל מוכיח כפירוש הגר"א (אמנם בסעיף ב' סתם המשנ"ב כדברי המג"א).

❖ חימום תבשיל שלא רגילים לבשלו

◄ ר"ן: מותר לתת תבשיל לכתחילה בשבת על גבי אש אם לא רגילים לבשל אותו על האש באופן כזה, נניח מותר לתת לחם (פאנדי"ש) על גבי כירה ומוכח שכוונתו רק לחימום ולא לבישול. ועוד שהלחם מצטמק ורע לו (כלומר שהולכים גם אחר הרגילות בתבשילים ולא רק בסוגי החום והאש).

⤶ נחלקו האחרונים כיצד פסק שו"ע:

◄ גר"א וביה"ל (על סעיף ג): שו"ע לא פסק כר"ן והוא סובר שצריך להקפיד על כל דיני החזרה גם בתבשיל שלא רגילים לבשלו (והשו"ע התיר לתת פאנדי"ש כיוון שמדובר בהפסק קדירה מלאה מים).

◄ דגמ"ר: שו"ע פסק כר"ן, ולכן הוא מתיר לתת פאנדי"ש כיוון שלא נראה כמבשל.

❖ חימום תבשילים על ידי גוי[עריכה]

רשב"א: גוי שחימם תבשיל צונן בשביל יהודי אסור להנות ממנו, וכדין גוי שעשה כבש או מילא מים שאסור להנות מהם אם הגוי עשה בשביל היהודי. וכמדומה שאפילו שאחר שהצטנן התבשיל, אסור משום קנס.

☜ כך פוסק רמ"א.

⤶ כיוון שיש מתירים ליהודי לחמם לח שהצטנן, אפשר להקל בגוי בדיעבד^[3]. ודווקא שלא על האש עצמה שאז יש בזה איסור החזרה גם ליהודי לכו"ע (מג"א). (וכדעת האחרונים שהחמירו לאסור אפילו באיסורי דרבנן אם עשאם הגוי, ולא כמג"א שהבין במרדכי שהתיר בדיעבד גוי שעשה איסור דרבנן (שער הציון)).

1. אם הגוי חימם שלא מדעת היהודי, מותר לאוכלו צונן כי אין לו רשות לאסור את התבשיל של היהודי. וצריך היהודי למחות בגוי שלא יחמם (משנ"ב). (ויש שהתירו אפילו בעודו חם (גר"ז)).

2. אסור לומר לגוי לחמם גם דבר יבש צונן, ואסור אפילו בדיעבד^[4]. אמנם אם הצטנן התיר הפרי מגדים כיוון ששבות דשבות לצורך שבת מותרת (ואין מוחין ביד המקילים^[5]) (ביה"ל).

הראשונים נחלקו במידה והתבשיל נשאר מעט חם:

◄ הגהות מרדכי, הגהות מימוניות, סמ"ג, סמ"ק ותרומה: מותר לומר לגוי להניח קדירה שיש בה תבשיל שעדיין מעט חם כיוון שהחימום אינו חשוב ליהודי (ואין חשיבות למעשה הגוי^[6]).

☜ כך פוסק רמ"א.

◄ אור זרוע: במקום שאין בו תלמידי חכמים ראוי לאסור.

1. אפילו אם יש תבשיל ובשר מעורבבים, שהתבשיל צונן והבשר עדיין חם, מותר לאכול את הבשר כיוון שהיה יכול לאוכלו מחמת החום שלו (משנ"ב).

2. פרי מגדים: דבר שאסור להניחו רק משום החזרה ולא משום בישול, אפשר שיש להקל לומר לגוי כיוון שזה שבות דשבות במקום מצווה. ומהרי"ט מקל בנתינת דבר יבש לתוך תנור משום כך, ונראה שיש לסמוך עליו לצורך שבת. ובברכי יוסף הביא שיש מקילים אפילו לתת תבשיל לח צונן על ידי גוי אם אינו נותן על האש או הכירה ממש, משום שיש סוברים שאין איסור בישול בלח צונן^[7]. ואם אין לו עצה אחרת וזה לצורך שבת אפשר שיש להקל (ביה"ל).

❖ חימום על ידי גוי בפסיק רישה[עריכה]

תרומת הדשן: מותר לומר לשפחה להניח תבשיל, אפילו צונן, על גבי תנור החורף, שכאשר היא תסיק אותו מחמת הצינה גם הוא יתחמם, כיוון שפסיק רישה בגוי מותר. אמנם אין לישראל להניח את הקדירה על התנור לפני ההבערה, כיוון שאחד נותן את הקדירה ואחד נותן את האש, גם הנותן את הקדירה פטור אבל אסור.

☜ כך פוסק רמ"א, והוסיף שאם הקדירה עדיין חמה במקצת מותר (גם ליהודי (משנ"ב)) לסמוך לתנור בית החורף שדינו ככירה שלנו (כנזכר לעיל)^[8]. וכן מותר לסמוך קדירה חמה סמוך לתנור בית החורף.

1. כל ההיתר הוא רק בתנור שנועד לחימום, שאז אם הגוי מניח את הקדירה לפני, הוי פסיק רישה. אבל בתנור המיועד לבישול אסור, כיוון שודאי שכוונת הגוי היא גם בשביל הקדירה ולא הוי פסיק רישה אלא מעשה גמור (אחרונים).

2. אם הגוי הניח בתוך הקדירה הקבועה בתנור מים כדי שלא תתבקע הקדירה, אין איסור להשתמש במים, ואפילו לצוותו לכתחילה על זה מותר. ואפשר שמותר אפילו אם הגוי הכניס לקדירה מים אחרי הבערת התנור, אבל אין לצוותו על כך. וצריך להזהר שלא ישפוך מים חמים אם יש לכלוך שומן על הכלים, משום נולד (משנ"ב).

3. מותר לתת קדירה חמה סמוך לתנור, אך לתוכו או על גביו אסור, כיוון שאינו גרוף והוי נתינה לכתחילה. והעולם נהגו היתר לתת קדירות לפני ההיסק מחמת הפסק המעזיבה שיש על התנור (שאז אינו נראה כמבשל). ולאחר שהוסק התנור לא יעשו כך, אלא יעשו הפסק של דף או עץ כדברי המהרי"ל (הוזכר לעיל בסעיף ג) (משנ"ב).

הערות שוליים[עריכה]