פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנד ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | צליית בשר, בצל וביצה[עריכה]
הקדמה קצרה
הראשונים בסימן רנג, א, נחלקו מהו שיעור הבישול שממנו ואילך אין לחשוש שהאדם יבוא לחתות: לרש"י ורא"ש, וכך פסק רמ"א, אם התבשיל התבשל במאכל בן דרוסאי אין בו עוד חשש. לרמב"ם ורי"ף, וכך פסק שו"ע, רק אם התבשיל מצטמק ורע לו אין עוד חשש.
לכאורה המשנה המתירה אם נצלה שיעור בן דרוסאי קשה על הרי"ף שאסר. הר"ן מיישב שמדובר על צלי המונח ישר על האש, שכיוון שנצלה כבן דרוסאי, אם יחתה בגחלים יחרוך את הבשר ולכן מותר להשהות.
אמנם לדעת רש"י ורא"ש המשנה מדברת גם אם הבשר לא מונח ישירות על האש כיוון שאין בו איסור בישול עוד (כיוון שעבר שיעור בן דרוסאי).
הברייתא (יח:) אוסרת לצלות בשר, בצל וביצה, אלא אם עברו צליה מבעוד יום. הגמרא מבארת שהכוונה לשיעור בן דרוסאי.
בית יוסף (ומדייק כך גם מהרמב"ם): אם הבשר עבר צליה רק מצד אחד, אין לזה שום משמעות ולא נחשב צלוי. והוכיח כך מרמב"ם לעניין בישול בשר.
☜ שו"ע: אסור לצלות בשר, בצל וביצה (על הגחלים ממש) אלא אם כן צלו אותם מבעוד יום משני צדדים כשיעור בן דרוסאי שאז אין חשש שיבוא לחתות בהם (כי הבשר יגמור את הצליה גם ככה, ומדוע שיחתה בו כדי להפסידו).
⤶ משנ"ב: לרמ"א אין חילוק אם מונח ישר על הגחלים או בסמיכות להם, בכל מקרה מותר כשעבר צליה כן דרוסאי.
אם לא הניח על הגחלים ממש, התבאר בסעיף הקודם שהדבר נתון במחלוקת שו"ע ורמ"א (ששו"ע התיר בבשר גדי ואסר בבשר שור עד שיהיה מצטמק ורע לו, ורמ"א אסר בכל אלא אם כן עבר בן דרוסאי או שמונח בתוך תנור עם טיט).
גם הראשונים שסוברים בסימן רנג שצריך שמאכל יתבשל עד שיצטמק ורע לו, על גבי הגחלים ממש, מודים הם שכבר בשיעור בן דרוסאי מותר (ביה"ל).