פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנז ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז | הטמנה לעומת שהייה[עריכה]
◄ רשב"ם: איסור הטמנה שייך רק בדברים שאסור להשהותם. אבל קדירה חיה או תבשיל שעבר בישול ואין בו חשש חיתוי, מותר גם להטמינו.
◄ ר"ת, רא"ש, ר"ן, מרדכי, סמ"ג, סמ"ק ותרומה: אסור להטמין אפילו תבשיל שעבר בישול או קדירה חיה כי הטמנה חמורה יותר משהייה. בית יוסף: משמע שאפילו מצטמק ורע לו אסור.
☜ כך פוסקים שו"ע ורמ"א (והביא הרמ"א שיש מקילים ובמקום שנהגו להקל אין למחות בידם אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות[1]).
⤶ נחלקו הראשונים בביאור החומרא שיש בהטמנה:
◄ תוספות: בהטמנה שהחום גדול, גם חיתוי מועט מועיל לשיפור חום הקדירה ויש בה חשש גדול יותר.
◄ רא"ש: הטמנה עושים לצורך מחר וצריך חיתוי כדי שלא יתקרר, ושיהוי עושים לצורך הערב ואינו צריך חיתוי.
☜ כך מבאר משנ"ב.
גם אם מטמין לצורך הלילה אסור, כי לא חילקו חכמים בגזרתם (משנ"ב). ואף אם משהה לצורך מחר מותר כיוון שהקדירה מגולה ולא יועיל לה חיתוי כדי לשמור על חומה (שער הציון).
אף לרשב"ם אסור להטמין בשבת עצמה בדבר שאינו מוסיף הבל (גר"א ופרי מגדים), משום שיש חשש שימצא שקדירתו הצטננה ויבוא להרתיחה (שער הציון).
◄ מג"א: לדעת הרמ"א על פי הרשב"ם מותר להטמין אפילו תבשיל בן דרוסאי (כפי דעת הרמ"א ברנג, א לגבי דין שהייה).
◄ אליה רבה ותוספת שבת (וכך נראה מהביה"ל): גם לדעת זו אין היתר להטמין אלא בתבשיל שעבר בישול גמור.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ עיין בסימן שיח, י בהערה לגבי דין דיעבד, שנראה שאין לסמוך על רשב"ם מאחר והוא יחיד וגם הרמ"א לא קיבל דעתו לגמרי.