פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסג י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י | קבלת שבת בהדלקת נרות[עריכה]
◄ בה"ג ור"ן: כשמדליקים נרות מקבלים בזה שבת.
⤶ שבלי הלקט: על פי זה נהגו נשים שמדליקות נרות ומשליכות מידן את הנר כי אסור להן לכבותו.
◄ רמב"ן, רשב"א, תוספות, רא"ש, רבינו ירוחם, מגיד משנה, סמ"ג, הגה"מ וטור: אין בהדלקת נרות קבלת שבת. אלא רק בעניית ברכו (תוספות, רי"ו, רא"ש, הגהות מימוניות).
⤶ סמ"ג, ר"מ ומרדכי: האשה שהדליקה בעצמה אסורה במלאכה. (ותעשה תנאי כדלקמן).
☜ שו"ע: לבה"ג מקבלת שבת בהדלקה ולכן יש שנהגו להשליך הפתילה (ונחלקו הראשונים האם תנאי מועיל. לקמן). ויש חולקים על בה"ג וסוברים שקבלת שבת תלויה בברכו, ולדידן במזמור שיר ליום השבת.
רמ"א (כסמ"ג ומרדכי): המנהג שהאשה מקבלת על עצמה שבת בהדלקה, אם לא שתתנה תחילה, ושאר בני הבית מותרים עד ברכו[1]*.
כאשר האיש מדליק נרות, אין מנהג שמקבל על עצמו שבת בזה, ומכל מקום טוב להתנות (משנ"ב).
כיוון שהאשה מקבלת על עצמה שבת בהדלקה, תתפלל קודם מנחה, שאם תדליק קודם נרות לא תוכל להתפלל אחר כך מנחה, ואם אין זמן, עדיף שתתפלל פעמיים ערבית מאשר להכנס לספק חילול שבת[2] (משנ"ב).
❖ תנאי בהדלקה[עריכה]
◄ ר"מ ומרדכי: צריך לעשות תנאי בשעת ההדלקה שלא מקבלת שבת, כדי שתוכל להניח את הנר מידה. (ולמרדכי: אפילו אם התנתה בלב מועיל כתנאי בפה).
☜ רמ"א: תנאי מועיל ואפילו בלב.
◄ כלבו בשם הר"ף: תנאי אינו מועיל לאשה עצמה שהדליקה, אלא רק לבני הבית.
☜ שו"ע מביא את דעת המרדכי כי"א ואת הר"ף כי"א.
א. אין להתנות כי אם לצורך כיוון שיש חולקים על ההיתר לעשות תנאי[3]* (מג"א).
❖ עיקר המצווה במקום האכילה[עריכה]
☜ אור זרוע ורמ"א: עיקר המצווה היא בהדלקה שבמקום האכילה.
⤶ ועליה יברך, ואפילו על נר אחד שבמקום האכילה אפשר לברך (מג"א).
א. אם כמה נשים אוכלות באותו מקום יכולות לברך על נרות שבשאר החדרים או באמצע הבית[4]*, כיוון שכל מקום שדרים בו בשבת יש מצווה להדליק בו ואפשר לברך עליה (משנ"ב).
❖ הדלקה עושה מצווה[עריכה]
☜ מרדכי ורמ"א: לא ידליק במקום אחד ויטלטל הנרות למקום אחר.
⤶ כלומר אסור לטלטל את הנרות אחרי שהדליקו אותם ממקום שלא משתמשים בו למקום שכן, משום שהדלקה עושה מצווה[5], וצריך לכבות ולהדליק שוב. ואם הדליק במקום שמשתמשים בו מותר לשנות את מיקום הנרות. והלבוש החמיר בזה, ואפשר להקל בשעת צורך (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ * לנוהגים כרמ"א אין צורך להשליך את הנר מידיו אלא הקבלה היא לאחר הברכה. כך סוברים הגרש"ז (שש"כ, מג הערה קעט), וערוך השולחן (יד'). ויש מי שחלק בזה (עיין קובץ מבית לוי חלק יא עמוד לו). ועיין עוד במשנ"ב בס"ק כא.
- ↑
וכן כתבו בבן איש חי (נח, ט) ובהליכות עולם (ג, עמוד לו) שתתפלל קודם מנחה. אמנם אם לא הספיקה, כתבו בלוית חן (סימן ו וס"ס קכד) ובאור לציון (פי"ח, ט) שתוכל להתפלל אחר כך (שלא כמשנ"ב).
- ↑ * אשה מניקה או בהריון, ורוצה לשתות או לאכול נחשב לצורך (ביצחק יקרא).
- ↑ * יש לדון האם המנהג שנהגו נשים שנמצאות בבית חולים או בבתי מלון או בתי אבות, להדליק נרות בלובי או במסדרון. שלכאורה מדברי המשנ"ב כאן נראה שאפשר שהרי אין צורך להדליק דווקא במקום האכילה או במקום השינה. אמנם באמת אין בזה יישוב למנהג כיוון שלא נראה לומר שלובי הבניין או המסדרון (ודאי של בית חולים) הוא חלק מהבית של האדם, אלא ודאי שהוא שטח ציבורי השייך לכלל הדיירים, ולכן אין התר להדליק בו נרות כמו שלא ידליק אדם ברחוב. וצ"ע.
- ↑ נראה שדין זה נאמר רק לחומרא ולא לקולא, כלומר, אין לומר 'שהדלקה עושה מצווה' וכך אשה וכל להדליק נרות בברכה בחדרה (בבית חולים) ולאחר מכן יוציאו אותם משם (מחמת חשש שריפה), שהרי צריך להנות מהנרות גם בזמן שהם דולקים כנאמר לעיל בסעיף ט. אמנם המשנ"ב כתב שם (ס"ק מ) שאם הדליק נרות מבעוד יום ואוכל שם, למרות שאין הנרות ארוכים מותר ואין בזה ברכה לבטלה. אם כך יש לתת עצה לאשה שבבית חולים, שתברך על הנרות ותהנה מהם מעט, ולאחר מכן יוציאו אותם משם למסדרון וכדומה. אמנם בשש"כ (מה, ו) אסר לעשות זאת משום שכל הברכה של האשה היא על תוספת השמחה, שהרי בעלה מדליק עליה בבית (ומדינא היא פטורה מהדלקה כל עוד יש שם אור חשמל), ואם יקחו את הנרות לאחר ההדלקה נמצא שאין תוספת שמחה במקום האכילה והוי ברכה לבטלה. ולפי זה לכאורה יצויר ההיתר הנ"ל במקום שאין תאורה בזמן ההדלקה, שאז הברכה אינה על תוספת אורה.