פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסו ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו | דרך הנתינה על חש"ו[עריכה]
◄ הרב המגיד בשם רמב"ן ורשב"א ושא"ר: כשנותן על אחד מאלו (חש"ו) ייתן להם בעודם הולכים וייקח מהם לפני שיעמדו (כדי שלא יכשיל אותם בידיו).
☜ כך פוסק שו"ע בשם יש אומרים.
◄ רמב"ם: לא חילק[1].
☜ רמ"א: כשנותן עליהם בערב שבת, מותר בכל עניין (כיוון שהנתינה נעשתה מערב שבת, ומה שהם עוצרים בשבת, הרי שהם עושים על דעת עצמם[2]. ובבהמה לא יועיל אפילו אם נתן מערב שבת כיוון שמצווה על שביתתה ונמצא שתעבור איסור בשבת על ידו[3] (משנ"ב)).
⤶ המג"א מחמיר אפילו אם נתן מערב שבת. ובכרמלית ניתן להקל (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ אפשר שהוא סובר שאין אנו מצווים על שביתתם (לפי זה מותר לתת להם רק מע"ש כדי שלא יהיה כמאכילם בידיים). אמנם אפשר שגם הרמב"ם מודה שצריך לתת להם בעודם הולכים והוא רק העתיק את דברי הגמרא (הרב המגיד).
- ↑ אומנם קשה, שהרי גם אם נתן בשבת עצמה בעודם עומדים הרי שהנתינה נעשתה בהיתר, ומה שהם עומדים אחר כך הרי שזה על דעת עצמם! אם כך מדוע אסרו בשבת עצמה? ויש ליישב בדוחק שבשבת עצמה התחיל זמן האיסור ואפילו שהם עושים על דעת עצמם נחשב הדבר שהאכיל את הקטן באיסור. לעומת זאת אם עוד לא הגיע זמן האיסור נחשב הדבר שלא האכיל בידיים. אומנם גם זה קשה, כיוון שאביו היה צריך למחות בו אם יודע שהוא עתיד ללכת עם הכיס בשבת באיסור (ביה"ל).
- ↑ גם מצד מחמר הדבר אסור. לפי זה לא יועיל להפקיר את בהמתו בזה (כנלע"ד מדברי המשנ"ב).