פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רעא ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | היה שותה ונמלך לקדש[עריכה]
רמב"ם ☜ ושו"ע: שניים שהיו שותים ואמרו 'בואו ונקדש קידוש היום' לא ישתו עוד עד שיקדשו. ואם רצו לשתות לפני הקידוש, (שו"ע: אף על פי שאינם רשאים), יברכו שוב[1].
⤶ מדובר מבעוד יום, כי בספק חשיכה או ודאי חשיכה אין זה תלוי ברצונם, אלא בכל מקרה אסור להם לשתות עד שיקדשו (משנ"ב).
ברכת הגפן בקידוש:
◄ מג"א, גר"ז וחיי אדם: אינם צריכים לברך על כוס הקידוש שוב הגפן, כי בזה שאמרו 'באו ונקדש' לא הסיחו דעתם מלשתות את יין הקידוש. ואף על היין שאחרי הקידוש לא צריך לברך.
◄ ט"ז ועולת שבת: צריכים לברך על יין הקידוש.
☜ משנ"ב: לא יברך על יין הקידוש ואף על יין שישתה אחרי הקידוש. אלא שראוי לירא שמים שלא להיכנס לזה, משום הדעות שיש בדינים אלו.
ב. אם לא אמרו 'באו ונקדש' אלא החשיך היום, ואסורים לשתות מפני שעוד לא עשו קידוש, אינם צריכים לברך שוב לכו"ע, כיוון שהאיסור לשתות אינו עושה היסח דעת (ט"ז).
❖ שכח לקדש ונזכר לפני אכילתו
☜ רמ"א (בשם הגהות אלפסי): אדם ששכח לקדש ונזכר לאחר שבירך המוציא, יאמר את הקידוש על הלחם ואז יאכל. אבל בהבדלה יאכל תחילה, כיוון שלא עושים הבדלה על לחם.
⤶ אם קרה ונזכר רק לאחר שכבר טעם מהלחם, יקדש על יין אם יש לו, ולא צריך לברך על הלחם שוב המוציא (משנ"ב).
א. כשעושה את הקידוש על הפת יביאו לפניו עוד לחם כדי שיהיה לו לחם משנה, ואין זה הפסק כיוון שזה מצרכי הסעודה (משנ"ב).
ב. כשבירך על הפת בטעות לא יאמר 'ויכולו', אלא יאמר ברכת 'אשר קידשנו', ובתוך הסעודה יאמר 'ויכולו' (משנ"ב).
ג. בהבדלה, אחר שאכל קצת מהפת לא ימשיך לאכול עוד, אלא יעשה הבדלה (משנ"ב). ולמ"ד שהבדלה מדברי חכמים יגמור אכילתו (מג"א בסימן רצט).
סיכום (סעיפים ד-ה)[עריכה]
פורס מפה:
בכל המקרים לא יברך שוב הגפן או המוציא (אך מהשו"ע נראה שיברך), ורק בברכת המוציא לאחר קידוש על יין הביא השו"ע מחלוקת, והכרעת המשנ"ב שגם בזה לא יברך שוב.
הב לן ונקדש:
להלכה לא יברך על הגפן בקידוש ואף לא אחריו (אבל לפניו צריך לברך).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מקור דבריו מהגמרא בפסחים קג ע"א, שאומרת שאחרי שרצו לברך יש בזה היסח דעת. וסובר הרמב"ם שיכולים עוד לאכול ולשתות, אלא שצריכים לברך לפני כן ברכה ראשונה שוב. ועיין בדברי הכסף משנה.