פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רפב ג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רפב ג


סעיף ג | העולים למניין שבעה[עריכה]

המשנה אומרת (מגילה כג.) שהכל עולים למניין שבעה, אפילו אשה וקטן. אבל אמרו חכמים שאשה לא תעלה לקרוא בציבור מפני כבוד הציבור.

הראשונים חולקים באיזה אופן אפשר להעלות נשים[1]:

מהר"ם ורי"ו: יקראו לפחות שני עולים ואז תעלה אשה להשלים (הם דיברו בעיר שכולה כהנים).

רוקח: מצטרפות רק לאחר שלושה קוראים.

ר"ן וריב"ש: בימינו שכל אחד מברך לעצמו יכולים לעלות גם ראשון או אחרון. אלא שלא יעלו רק נשים או קטנים אלא שהם יהיו משלימים.

טור ☜ ושו"ע: נשים וקטנים עולים למניין שבעה, אבל אמרו חכמים שלא תקרא אשה בציבור מפני כבוד הציבור.

רמ"א: ודווקא שיהיו משלימים ולא שיקרא רק להן (או לרובן (משנ"ב)).

א. למניין שלושה לא מצטרפים (מג"א). וכן אינם עולים בקריאת חובת היום (ארבעה, חמישה או שישה) (עולת שבת).

ב. קטן כהן: לדעת רדב"ז מעלים אותו ולמג"א אין חובה להעלתו. וכן נוהגים לקרוא ישראל במקום כהן.

☜ ונוהגים שלא קוראים לקטן כלל, אלא רק למפטיר[2] (משנ"ב).

ג. מג"א: נשים חייבות בקריאת התורה, ולא נהגו להזהר בזה אלא יצאו לפני הקריאה.

דינים שונים בקריאה

  1. ממתי קוראים לקטן: מהר"ם ☜ ושו"ע: ממתי שיודע למי מברכים.

⤶ אבל להיות בעל קורא אינו יכול. וכשאין אחר אפשר להקל בשעת הדחק[3]* (דרך החיים. והפרי מגדים מסתפק בזה להקל).

ב. עבד כנעני: הגהות מימוניות ☜ ורמ"א: עולה לשביעי. ואם אימו מישראל מותר.

ג. קריאה בראש מגולה: אור זרוע ☜ ורמ"א: אסור לקרוא בראש מגולה, גם קטן וגם גדול. וגם קטן פוחח שזרועותיו וכתפיו מגולות אסור (משנ"ב).

ד. אור זרוע ☜ ורמ"א: מותר להעלות עשירים עמי הארץ לפני ת"ח, כיוון שזה כבוד התורה.

ה. רמ"א: ממזר עולה לתורה.


הערות שוליים[עריכה]

  1. לא הבנתי, הרי המשנה אסרה לקרוא לנשים? ונראה לבאר שהראשונים דיברו באופן שאין מי שיקרא אם לא הנשים. ובבמציאות כזו הראשונים התירו באופנים שונים. עיין יעב"ץ שכך כתב על המשנה.
  2. ובחזון עובדיה (ב, רמח) כתב שכן נוהגים לקרוא לקטן לכל העולים.
  3. * באגרות משה (ב, עב) הקל על פי דעה זו, שאם נער בר מצווה הכין את הקריאה שלפני הבר מצווה שלו ואם לא יתנו לו לקרוא יגרם לו צער מכך, שיקרא באותה שבת.