פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רפב ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רפב ד


סעיף ד | דין המפטיר[עריכה]

הגמרא מסתפקת (מגילה כג.) האם מפטיר עולה למניין שבעה.

רי"ף, רא"ש, רמב"ם וטור: מפטיר עולה למניין שבעה.

תוספות, רא"ש, מרדכי, רבינו מושלם, גאונים, סמ"ג וטור: נוהגים שבתשעה באב ותעניות השלישי קורא את ההפטרה כיוון שאי אפשר להוסיף. אבל בימים טובים ושבתות שאפשר להוסיף, נהגו שהמפטיר אינו ממניין חובת היום (כדי לצאת גם למ"ד שמפטיר אינו למניין שבעה). ולכן יקראו שבעה ויאמרו קדיש, והמפטיר יקרא שוב מה שקרא השביעי.

☜ כך פוסק שו"ע.

רמ"א[1]: וכך נוהגים ביו"ט שהמפטיר אינו ממניין הקוראים, וביום חול שאסור להוסיף, המפטיר מהמניין. וביום שיש בו שנים או שלושה ספרי תורה, המפטיר יקרא באחרון.

עליית קטן לקריאת המוספים (מפטיר)[2]

מרדכי: קטן עולה לקריאת המוספין.

ריב"ש (דעת ר"ת שהביא שם): אסור לקטן לקרוא מפטיר שלא קרא השביעי שלפניו.

מהרי"ל: ספק אם אפשר לקרוא לקטן לפרשת זכור.

☜ רמ"א: מותר לקרוא לקטן במוספין או ארבע פרשיות, אף על פי שיש חולקים[3].

⤶ הגם שזכור מהתורה, כיוון שהש"ץ גדול, הוא מוציא את הציבור (משנ"ב[4]).

☜ דרך החיים ואליה רבה: לא קוראים קטן לזכור ופרה.

☜ שו"ת פרח שושן (והביאו רע"א): קטן לא יקרא כלל לארבע פרשיות.

  1. אם הקטן לא יודע לקרוא מילה במילה אחרי הקורא לא יקראו לקטן כלל לארבע פרשיות או למפטיר של מוספים (ביה"ל. ובפרח שושן החמיר בכל מקרה).

  2. גם בשאר הפטרות אין לקרוא לקטן שלא הגיע לגיל חינוך (מג"א). ואם הקטן יודע לקרוא עם הש"ץ מילה במילה יש להסתפק, ומכל מקום בארבע פרשיות ובפרשות המוספים לא כדאי להקל (ביה"ל).

  3. בשבתות שקורים בהם הפטרה חשובה כמו בשבועות או שביעי של פסח ושבת שובה אין לקרוא לקטן לכתחילה (משנ"ב).

❖ אמירת קדיש לפני קריאת המפטיר[עריכה]

תקנו חז"ל שיקרא המפטיר בתורה לפני קריאתו בנביא כדי להראות שאין התורה שווה לנביא. ותיקנו הסבוראים לומר קדיש בין הקוראים לבין קריאת המפטיר כדי שיהיה ניכר שאינו ממניין הקוראים. וכיוון שלא רצו לחלק בין הקוראים צריך לגמור את כל הקריאה ואז יאמרו קדיש ויקרא המפטיר מה שכבר קרא השביעי.

ראב"ד: בשבת רגילה יאמרו קדיש לפני המפטיר. ואם יש שני ספרי תורה יאמרו קדיש אחרי קריאת הספר השני.

רי"ד: גם כשיש שני ספרי תורה יאמרו קדיש אחרי קריאת התורה לפני הקריאה בספר השני.

☜ רמ"א: תמיד יאמר קדיש לפני המפטיר, גם אם יש שני ספרים.

⤶ דווקא בשבת. אבל בחול שהמפטיר מכלל העולים יאמרו קדיש אחרי קריאתו. ובחול המועד (שקוראים ארבעה) יאמרו קדיש אחרי קריאתם כי אז נשלם המניין[5] (משנ"ב).

א. אם שכחו ולא אמרו קדיש לפני קריאת המפטיר יאמרו אחרי ההפטרה (פרי מגדים).


הערות שוליים[עריכה]

  1. הגם שהרמ"א כתב שנהגו שלא להוסיף ביו"ט חוץ משמחת תורה, הסכים כאן עם השו"ע כיוון שרוב הפוסקים אמרו שאפשר להוסיף, עדיף לצאת ידי האומרים שהמפטיר אינו מהמניין (משנ"ב).
  2. יש מחלוקת מנהגים האם קוראים מוספים אחד משבעה העולים והמפטיר יקרא שוב את הפרשה עצמה, או שיקראו שבעה כרגיל והמפטיר יקרא את פרשת המוספים בלי לקרוא מהפרשה. עיין בכל זה בבית יוסף.
  3. שסוברים שרק בשבת שהמפטיר חוזר על קריאת השביעי מותר לקרוא לקטן, אבל אם המפטיר קורא מה שלא קרא השביעי, אסור (משנ"ב).
  4. כלומר, גם הרמ"א שהתיר לקטן לעלות אין פירושו שהקטן קורא בתורה, שזה פשוט שאי אפשר, אלא הרמ"א התיר לו להיות עולה, והאוסרים סברו שאפילו את זה אין לעשות.
  5. ואם שכחו ואמרו קדיש אז, כתב האגרות משה (א, קא) שיחזרו לומר קדיש אחר קריאת כל הקרואים.