פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רפח ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | מי שמתענג מהתענית[עריכה]
אגור בשם שבלי הלקט: מי שמזיק לו לאכול, התענית נחשבת לו לעונג וכמעט שאסור לאכול. (והוכיח כן מר' עקיבא שהיה בוכה בשבת ואמר שזה עונג לו).
☜ שו"ע: אדם שמזיקה לו האכילה, נחשב לו הדבר לעונג ולא יאכל.
מי שמזיק לו לאכול כמעט שאסור לו לאכול (פרי מגדים ותוספת שבת). והיינו שאפילו כזית מזיק לו. (עיין בסימן רצא, א ברמ"א) (משנ"ב).
❖ בכיה בשבת[עריכה]
☜ רמ"א: מי שיש לו עונג מכך שמסיר את צערו מותר לו לבכות.
⤶ נחלקו איזו בכיה מותרת:
◄ ט"ז: רק מי שמרוב דבקות בוכה, כמעשה של רבי עקיבא.
◄ אליה רבה ותוספת שבת: גם מי שבוכה כדי להפיג את צערו וירווח לו מותר.