פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רצג ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב | הזמן האסור במלאכה[עריכה]
נחלקו התנאים (לד:) מהו זמן בין השמשות: לרבי יהודה כל זמן שפני מזרח מאדימים עד זמן שהכסיפו החלק העליון והתחתון של כיפת השמים המערבית. לרבי יוסי בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא. הגמרא אומרת שבין השמשות של רבי יהודה לפי רבי יוסי נחשב עדיין ליום. (הרא"ש כותב שההבדל בין דבריהם הוא לא יותר מנ' אמה (כחצי דקה, (שער הציון)).
הגמרא מסיקה להלכה כדברי שניהם להחמיר, כרבי יהודה לעניין כניסת שבת וכרבי יוסי לעניין אכילת תרומה לכהנים שטבלו באותו יום.
רש"י, תוספות, רא"ש וטור: כך הדין גם במוצאי שבת, שרק כשנגמר בין השמשות לפי רבי יוסי יצאה שבת[1].
הגמרא אומרת (לה:) שכאשר רואים בשמים רק כוכב אחד עדיין יום, שני כוכבים בין השמשות, ושלושה כוכבים לילה. וכוכבים אלו אינם גדולים ולא קטנים מאוד אלא בנונים. (עיין בהערה ביחס בין שיעור זה לשיעור בגמרא לעיל[2]).
◄ רמב"ם: משיראו שלושה כוכבים בנונים הרי זה לילה.
◄ רבינו יונה: כיוון שבני אדם לא בקיאים צריך לחכות עד שיראו שלושה כוכבים קטנים, וביום מעונן יחכה עד שיצא הספק מליבו.
ר"ן: מצד תוספות שבת צריך שיראו שלושה כוכבים קטנים רצופים.
☜ שו"ע: צריך להזהר שלא לעשות מלאכה עד שיצאו שלושה כוכבים קטנים רצופים[3], וביום מעונן יחכה עד שיצא הספק מליבו.
⤶ אם רואה שלושה כוכבים קטנים שאינם רצופים יחכה מעט, ומותר בעשיית מלאכה (גם מצד תוספת שבת) (דגול מרבבה).
◄ תפארת ישראל: צריך שיראה שלושה כוכבים קטנים חוץ משלושה כוכבים בנונים.
◄ שאר האחרונים: לא הזכירו סברא זו.
יש להקל בשלושה קטנים בלבד אם הסתלקה האדמומיות מהשמים באותו צד ששקעה בו החמה[4] (משנ"ב).
ביום מעונן יכול לסמוך על שעון (טוב) שידוע לו שבאותה שעה אתמול כבר יצאו הכוכבים (ברכ"י ומשנ"ב).
השו"ע תלה את יציאת השבת בראיית הכוכבים ולא כתב שצריך שיעברו ארבעה מילין מהשקיעה כמו שפסק בסימן רסא. המנחת כהן מיישב שאף ר"ת מתיר לעשות מלאכה אם רואים כוכבים ואין להקפיד בשיעור ארבעה מילין[5].
☜ וגם למנחת כהן ראוי להסתכל שכבר הכסיף העליון והשווה לתחתון (ביה"ל).
הגדרת הכסיף: כשמסתלקת האדמומית ונוטה לצבע לבן, מלשון הכסיף פניו (ביה"ל). (והוסיף שמי שאינו בקי או ביום מעונן, יחכה שיעור ארבע מילין אחר השקיעה).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הטור כתב ששיעור זה הוא כדי שיעור אלף וחמש מאות אמה, והבית יוסף מתקן שהשיעור הוא אלף וחמש מאות וארבעים ותשע אמות.
- ↑ היחס בין הגמרות: הטור מביא את הגמרא בשבת, ותמה עליו הבית יוסף מדוע לא כתב השיעור של כוכבים. בכסף משנה (שבת ה, ד) כתב בשם הרמ"ך ששיעור הכסיף עליון ותחתון שווה לשיעור יציאת הכוכבים. וקצת קשה אם כך מדוע תמה בבית יוסף על הטור שלא הביא את שיעור הכוכבים, הרי זה אותו שיעור! ואולי תמה עליו כיוון שזה שיעור יותר מקובל לחשב על פיו וצ"ב. אמנם באגרות משה (או"ח א, צז) כתב שאין כוונת הכסף משנה לומר שזה שיעור אחד ממש אלא לפעמים הכספת פני הרקיע מאוחרת מיציאת הכוכבים, וחכמים נתנו שיעור זה למי שאינו בקי בכוכבים, שימתין להכספת פני מערב שאז בטוח כבר יצאו הכוכבים.
- ↑ ובסתירה שיש בדברי השו"ע מסימן רסא, ב, ששם פסק כר"ת, עיין לקמן בדברי הביה"ל והמנחת כהן.
- ↑
שהרי הגמרא אמרה ששיעורו של רבי יהודה הוא הכסיף העליון והשווה לתחתון, ורבי יוסי מתחיל מיד אחר כך, ואז יוצאים שני כוכבים, ושיעורו כהרף עין (חצי דקה- לשו"ע, ולגר"א- מיד), ומיד יוצא הכוכב השלישי (שער הציון).
- ↑
דעתו שגם ר"ת מודה שצאת הכוכבים מתחילה ביציאת שלושה כוכבים קטנים, ושלושה ורבע מילין לפני כן זה בין השמשות ומה שלפני כן עד השלמת ד' מילין- יום גמור הוא. ומה שאמר ר"ת שיש ארבעה מילין כוונתו לאופק ארץ ישראל ובשאר העולם יש יותר זמן או פחות. אמנם האחרונים הקשו כמה קושיות על דבריו, שהרי לפי זה דברי ר"ת אמורים רק במקומות מאוד צפוניים שיש 72 דק' בין השקיעה לצאת הכוכבים ועוד קושיות.
דרך החיים מבאר גם שר"ת מסכים שצאת הכוכבים מתחיל ביציאת שלושה כוכבים קטנים, ולדעתו מודדים 72 דקות מזמן צאת הכוכבים למפרע ואז יודעים שהתחילה השקיעה הראשונה, ולאחר שלוש ורבע מילין מתחילה שקיעת החמה השניה (השקיעה שלנו) ולאחר עוד שלושת רבעי מיל יוצאים הכוכבים (לכאורה לפי דבריו אין מחלוקת בין הגאונים לר"ת). גם עליו הקשו האחרונים (עיין פסחים (צג:)). ועיין עוד בחיי אדם (ה, ב).
לפי דברי האחרונים הללו לא שייך להחמיר היום כדברי ר"ת שהרי אם יצאו שלושה כוכבים גם ר"ת מודה שמותר לעשות אז מלאכה, וכמו שראינו, כך דעת השו"ע. ובביה"ל (רסא, ב ד"ה שהוא) כתב שיש להחמיר במוצאי שבת כדעת ר"ת (אלא שבדבריו שם הזכיר את מה שכתב כאן, ונראה קצת שלדינא הסכים לדברי המנחת כהן).