פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רצו ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רצו ב


סעיף ב | אין לו יין[עריכה]

טור בשם פרקי דרבי אליעזר: אם אין לו יין יעשה הבדלה בלא יין.

רב עמרם ותוספות ושאר ראשונים: עושה רק על יין, ואפילו על פת לא יעשה.

⤶ אם יש לו חמר מדינה יעשה עליו (תוספות על פי הגמרא בפסחים (קז.)).

☜ שו"ע: אין מבדילים על פת, אבל על חמר מדינה ושאר משקים חוץ ממים יכול להבדיל.

רמ"א: עדיף להבדיל על כוס יין פגום מאשר על שכר (אבודרהם). ובמוצאי פסח נוהגים להבדיל על שכר כי חביב עליו יותר.

⤶ מג"א וגר"א: אם השכר הוא חמר מדינה, עדיף להבדיל עליו מאשר על יין פגום.

  1. קידוש שייך לעשות על פת כיוון שיש לפת שייכות לסעודה, שהרי צריכים לעשות קידוש במקום סעודה, אבל להבדלה אין שייכות לפת כלל (משנ"ב).

  2. כל ההיתר לעשות הבדלה על שכר הוא רק אם אין לו יין. אבל אם יש לו יין הוא קודם לכל המשקים (אור זרוע), וגדולה מעלת העושה הבדלה על יין, והקב"ה קוראו קדוש ועושהו סגולה (טור).

❖ חמר מדינה[עריכה]

שו"ע פסק שמותר לעשות הבדלה על שכר אם הוא חמר מדינה. וכנ"ל כתב המשנ"ב שדווקא אם אין לו יין, אבל אם יש לו יין יעשה עליו הבדלה.

בסימן רעב כתב המשנ"ב שחמר מדינה הוא רק אם יין אינו מצוי באותו מקום ורוב שתיית אנשי המקום היא מהשכר. ובביה"ל שם (ד"ה שמקדשין) הביא את הרמב"ם שסובר שאם רוב שתיית אנשי המקום מהשכר, אפשר לעשות עליו הבדלה אפילו אם מצוי להם יין[1].

  1. משקה שרגילים לשתותו מבדילים עליו כמו על שכר. ועל מים לא מבדילים למרות שרגילים לשתות מהם הרבה כי אינם חשובים[2]* (משנ"ב).

  2. לא יבדיל על שמן וחלב[3] (ברכי יוסף). ולא יעשה על משקה שעשוי ממי פירות או מי בישול ירק (ט"ז ואליה רבה), ואם נעשה משקה חשוב החיי אדם מתיר. על יין שרף לא כדאי להבדיל כיוון שקשה לשתות ממנו מלא לוגמיו, ואם אין לו אחר יבדיל עליו ויזהר לשתות ממנו מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית (מג"א).

  3. המקפידים על חדש[4], ואין לו יין אלא שכר (העשוי משעורים), ייתן לאחרים שיעשו הבדלה והוא ישמע מהם. ובביה"ל השאיר בצ"ע, שאיך ישמע הבדלה על שכר האסור בשתייה עליו? אם לא שקיבל איסור זה בתורת חומרא.

הבדלה על פת במוצ"ש שחל בו יו"ט

גאונים: אם חל יו"ט במוצאי שבת יכול לעשות הבדלה על הפת, מתוך שיכול לעשות עליה קידוש.

רי"ף ורא"ש: עדיף גם אז שיעשה את ההבדלה על שכר ולא על פת.

☜ שו"ע: יש אומרים שעושים הבדלה אז על פת ויש אומרים שעדיף על שכר. רמ"א: ודעה ראשונה עיקר.

⤶ משום שיש ראשונים שאוסרים לעשות קידוש על שכר. ובמציאות כזו עדיף למצוא יין אפילו אם הפת חביבה עליו יותר כיוון שיש אומרים שאסור לעשות הבדלה על פת (משנ"ב).

הערות שוליים[עריכה]

  1. דעת החזו"א (קובץ תשובות א, נז) שאין כיום חמר מדינה כיוון שהיין מצוי לרוב בנינו. והרב אלישיב (שם) חולק וסובר שכיוון שלא מביאים יינות לסעודות ושתייתו קשה עלינו, לכו"ע שאר משקאות נחשבים לחמר מדינה. ועוד כתב שאפשר שסומכים על הביה"ל שהביא את דעת הרמב"ם. וכן כתב שבט הלוי (ג, כו) שגם היום שייך חמר מדינה.
  2. * לגבי משקאות בימינו:

    מיצים שעשויים ממים: לרוב האחרונים דינם כמים (אג"מ (ב, עה) הגרש"ז (הליכות שלמה ניסן- אב פט"ז) והרב אלישיב (שבות יצחק יא, ס"ק ד)). והרב קרליץ (חוט שני ד, פו ד) הסתפק בזה.

    מיץ אשכוליות ותפוזים (סחוט מאה אחוז): לרב אלישיב (שבות יצחק שם) דינם כחמר מדינה, והחזו"א (קובץ תשובות א, נז) מסתפק בזה.

    תה: לקצות השולחן (צז, בדה"ש ח) ולגר"ח קנייבסקי (זכרון דרור יקרא, עמ' שכב) אינו חמר מדינה. והאגרות משה (ב, עה) הקל בשעת דחק גדולה.

    קפה: לגרש"ז (שש"כ ס, הערה יח) דינו כחמר מדינה כל עוד חם מעט (ומגישים אותו כך לאורחים) ואין זה משנה אם זה קפה שחור או נמס ואם יש בו חלב או לא (כשרגילים לשתותו בלי חלב). וכן דעת הרב אלישיב אם מגישים אותו ככיבוד. ולרב קנייבסקי (שם) אינו נחשב לחמר מדינה.

    בירה שחורה: לחזו"א (חוט השני שם) אינה חמר מדינה, ולגרש"ז (הליכות שלמה מועדים ב, פט"ז) בדיעבד אפשר. והאור לציון (כב, ב) מתיר.

    ולרב עובדיה (יביע אומר ג או"ח יט) אין להבדיל אלא על משקים המשכרים, ולא על קפה, תה או מיצים טבעיים.

  3. ואף היום אינו נחשב לחמר מדינה, כי אין שותים אותו בתורת משקה חשוב אלא בתורת בריאות (הגרש"ז, ביצחק יקרא, רעב ס"ק כה)

  4. בחוץ לארץ יש קושי גדול לשמור על איסור חדש (משום זמני הזריעה השונים מארץ ישראל, כך שכל החורף אסור לאכול מהתבואה) והסתמכו חלק מהאנשים על דעת יחיד הסוברת שאין חדש בחו"ל. אך היו שהקפידו בכך.