פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד | לעבור באמת המים לדבר מצווה[עריכה]
הגמרא אומרת (יומא עז:- עח.) שההולך לדבר מצווה, או להקביל פני הגדול ממנו, מותר לעבור באמת המים, אלא שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (רש"י: שלא יראה כאילו הטלית על כתפו ויוצא בה בשבת. רא"ש, ר"ן וטור: שיהיה היכר ולא יבוא לידי סחיטה). ואם הולך עם סנדל אסור שמא ישמט לו, אבל במנעל מותר כי מהודק על רגלו היטב.
הגמרא מסתפקת האם רב שהולך לתלמידו נחשב לדבר מצווה, ולא פושטת.
רי"ף ורא"ש: נקטינן לחומרא בספק הגמרא, ואסור לרב ללכת לתלמידו.
☜ טור ושו"ע: מותר לעבור באמת מים לדבר מצווה, והוא שיעשה שינוי שלא יבוא לידי סחיטה, ואם הולך עם סנדלים אסור, אבל במנעלים מותר.
גם להקביל פני אביו נחשב כהקבלת פני גדול ממנו (משנ"ב). איש ואישה שווים במצוות הקבלת פנים (מג"א).
רב שצריך לתלמידו, כגון שהוא חריף:
◄ ט"ז: מותר.
◄ תוספת שבת: אסור.
⤶ אבל אם רוצה לשאול את תלמידו שאלה מסתבר להתיר, דלא גרע מדבר מצווה (משנ"ב).
לדעת הרמ"א (בסעיף ח) אם הולך לדבר מצווה עדיף לעבור בתוך המים מאשר להקיף. ולאחרונים שם עדיף להקיף מאשר לעבור במים גם בהולך לדבר מצווה (משנ"ב).
מג"א: בשבת יש מצווה להקביל פני רבו וברגל זה חיוב. ויש בזה דוחק למעיין בש"ס. אמנם מדברי הראשונים (ר"ח וריטב"א) נראה שגם הם חילקו בין שבת וראש חודש לרגלים (חילוקים שונים, ומדבריהם מוכח שגם הם למדו שאין דינם שווה) (ביה"ל).
מותר לעבור לצורך מצווה אפילו כשהוא לבוש[1], ואפילו אם המים מגיעים עד צווארו (והוא שאין זרם חזק המסוכן לעבור בתוכו) (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
ומדוע אין איסור מצד 'שרייתו זהו כיבוסו'? לע"ד נראה לומר שמדובר כאן בבגדי עור, או שהתיר כיוון שזה דרך לכלוך ומדינא הדבר מותר, והגם שהשו"ע בסימן שב, י חשש לדעה האוסרת בזה (עיין שם במשנ"ב), כאן שזה צורך מצווה לא חשש לזה. כנלע"ד. [ובסעיף ו שהתיר לעבור במים לצורך הצלת ממונו, כתב בשער הציון (אות יד) שלא גזרו על חשש סחיטה במקום הפסד. ואם כך אפשר שהוא הדין שלא חששו לדעה המחמירה בשרייה בדרך לכלוך].